בעקבות הכתבה ב-JDN: עשרות פניות, תופעה אחת – ושתיקה מתמשכת

האירוע הקשה שבו ילד חרדי מצא את מותו מפגיעת אוטובוס בירושלים לא נתפס בעיני נוסעים רבים כאירוע מנותק או חריג. עבור מי שנוסע יום-יום בתחבורה הציבורית, ובעיקר בקווים המשרתים את הציבור החרדי, מדובר בטרגדיה שממחישה עד כמה התנהלות לקויה, חוסר משמעת נהיגה והיעדר פיקוח יכולים להידרדר לאסון. לא כוונה – אלא תרבות נהיגה והתנהלות שמוכרת היטב לנוסעים.

על הרקע הזה, ובעקבות הכתבה שפורסמה ב-JDN, הגיעו למערכת עשרות רבות של פניות מפורטות, רובן מגובות בתאריכים, קווים ומיקומים מדויקים. העדויות אינן כלליות: הן מתארות מקרים קונקרטיים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב, ובעיקר מצביעות על בעיה עמוקה בשתי חברות בולטות – קווים ו-אקסטרה – הן בהתנהלות הנהגים והן בהתנהלות שירות הלקוחות.

חשוב להבהיר כבר בשלב זה: הסיפורים שיובאו להלן הם חלק קטן בלבד מתוך עשרות רבות של פניות ועדויות שהגיעו למערכת מאז פרסום הכתבה הראשונה. מטרת הפרסום הנוכחי אינה למצות את התמונה, אלא להעלות את הנושא מחדש לסדר היום הציבורי, לעודד נוסעים נוספים לפנות, ולרכז כמה שיותר עדויות מתועדות. כל זאת, כחלק מהיערכות לתחקיר עומק מקיף שנמצא בהכנה, תחקיר שאמור להעמיד מול הציבור, חברות האוטובוסים והגורמים המפקחים תמונת מצב מלאה ובלתי ניתנת לטיוח, ולחייב טיפול אמיתי מצד כל המערכות שאמורות להיות אמונות על התחבורה הציבורית והבטיחות בה.

נתחיל בירושלים. הגב' לאה ר. מתארת רצף מתמשך של אירועים בקווים עירוניים של אקסטרה, ובראשם קו 67. לדבריה, לא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בדפוס קבוע: נהגים שאינם נכנסים לתחנה, ממשיכים בנסיעה גם כאשר נוסעים מסמנים להם בבירור, ולעיתים אף יוצרים מצבים מסוכנים.

באחד המקרים, בלימת חירום חריגה שביצע נהג גרמה לשבירת הטלפון הנייד שלה. כאשר פנתה לחברה, נמסר לה שהנהג עצמו אישר את הבלימה – אך מאחר שלא הצליחה לציין תאריך מדויק, התלונה נסגרה ללא פיצוי. בעיניה, זהו לא מקרה טכני אלא ביטוי ליחס מזלזל כלפי נוסעים.

ב-13.01.26 חיכתה לאה בתחנה ברחוב שרי ישראל לשני אוטובוסים שאמורים היו לצאת בשעות 18:40 ו-19:00. אף אחד מהם לא יצא. לא איחור – אלא אי-יציאה מוחלטת. לדבריה, זה קרה לה שוב ושוב באותן שעות, ללא כל הודעה מוקדמת. פניות למשרד התחבורה נענו בנוסח קבוע של "הנושא בבדיקה", אך בשטח לא חל כל שינוי.

במקרים אחרים, בימי הפגנות וחסימות כבישים, היא מתארת חוסר תיאום מוחלט: קו אחד משנה מסלול ללא הסבר, קו אחר ממשיך כרגיל, והנהגים עצמם מקבלים החלטות עצמאיות – לעיתים בניגוד מוחלט להיגיון ולבטיחות.

נוסע אחר מתאר חוויות קשות גם בנסיעות פנימיות בירושלים, כאשר לדבריו אקסטרה בולטת לרעה ברמת השירות ובאיכות הנסיעה. כאירוע מייצג הוא מציין נסיעה שהתקיימה בנר ראשון של חנוכה, בקו 55 למסוף הר נוף, בסביבות השעה 20:00.

לדבריו, במהלך אותה נסיעה הנהג נסע בפראות, דילג על תחנות, ולא אפשר לנוסעים לעלות או לרדת גם לאחר שלחצו על פעמון העצירה. עוד הוא מספר כי הנהג בלם בחוזקה מספר פעמים ללא צורך, דבר שגרם לנפילת נוסעים בתוך האוטובוס.

בנוסף, הנהג סירב לפתוח את כל הדלתות והתעקש על פתיחת הדלת הקדמית בלבד, כך שנוסעים נאלצו לעבור לאורכו של האוטובוס. בהמשך הנסיעה, כאשר נוסעים נערכו מראש ליד הדלת הקדמית, הנהג פתח דווקא את הדלת האחורית ביותר – והתעלם מהם.

בירושלים התקבלו גם עדויות נוספות על אקסטרה: נוסעים מתארים נהיגה מהירה ומסוכנת, התעלמות מפעמוני עצירה, ודילוג על תחנות מרכזיות ללא כל סיבה נראית לעין. המשותף לכולן: גם כאשר מוגשות תלונות מסודרות – אין תחושת טיפול, אין חזרה לנוסע, ואין שינוי התנהגותי בשטח.

בביתר עילית חוזר אותו הדפוס. א.ל. מתארת כיצד נהגים בקווים המופעלים בעיר – כאן של חברת קווים – סוגרים דלתות בכוונה על נוסעים, כולל אמהות עם עגלות. לדבריה, מדובר בהתנהלות שחוזרת על עצמה שנים: חוסר סבלנות קיצוני, התעלמות מבקשות בסיסיות, ותחושה שהנהג הוא "הריבון היחיד" באוטובוס. תלונות הוגשו, אך לדבריה אף אחת מהן לא הובילה למענה ענייני או לשינוי. "זה לא שירות גרוע – זו תחושת הפקר", כתבה.

היקף גדול במיוחד של פניות נוגע ל-קווים. בירושלים, במוצאי שבת, שלושה נוסעים המתינו בתחנת שמגר לקו 330 למודיעין עילית. האוטובוס הגיע – ופשוט חלף על פניהם. הם סימנו, הקישו על החלונות, אך הנהג המשיך בנסיעה. לא תקלה טכנית, לא עומס חריג – פשוט אי-עצירה. עדויות דומות על קווים של קווים חזרו שוב ושוב: נוסעים שנותרים בתחנה, מאבדים זמן עבודה, מפסידים תורים רפואיים או התחייבויות – וללא כל מענה לאחר מכן.

גם כאן, הדגש של הנוסעים אינו רק על הנהג עצמו, אלא על שירות הלקוחות של קווים, שלדבריהם מתאפיין בסגירת תלונות, גרירת טיפול והיעדר שקיפות. "אין עם מי לדבר", כתבו כמה פונים. "התלונה נרשמת – ונעלמת".

גם בחברת תנופה לא הכל עובר חלק. נוסע תושב קרית יערים מתאר רצף מתמשך של תקלות והתנהלות בעייתית בנסיעותיו היומיומיות לירושלים ובחזרה. לדבריו, לאורך השנה האחרונה נסע כמעט מדי יום מקרית יערים לירושלים באמצעות קווים 189 ו־289 של תנופה, ונתקל פעם אחר פעם בהתנהלות חריגה מצד נהגים.

המיילים שהיא קיבלה מהחברה. קרדיט: באדיבות

לטענתו, נהגי הקווים דילגו על תחנות, נסעו במהירות מופרזת ולא עצרו לנוסעים שהמתינו בתחנות. מעבר לכך, הוא מציין כי אוטובוסים בקווים אלה לא יצאו על בסיס קבוע ויומיומי, ולעיתים פשוט לא הגיעו – “לא לעיתים רחוקות, אלא כתופעה חוזרת”, לדבריו. כתוצאה מכך, הוא מספר כי נגרמו לו נזקים ממשיים, ובהם איחורים לראיונות עבודה ולתורים חשובים.

הנוסע מציין כי בתחילה פנה והגיש תלונות מסודרות באמצעות אתר משרד התחבורה, אך לדבריו לא קיבל מענה ממשי ולא הבחין בכל שיפור בשטח. “אחרי תקופה ארוכה של פניות ללא תוצאה – התייאשתי”, כתב.

אל התמונה הזו מצטרפות גם עדויות על קווים בינעירוניים של אגד, ובהם קווים 404 ו-422.  חננאל מ. נכה תושב בני ברק, מתאר מציאות יומיומית קשה בנסיעותיו הקבועות בתחבורה הציבורית. לדבריו, כמעט מדי יום שישי הוא נוסע מבני ברק, מרחוב אהרונוביץ’, לצומת גבעת זאב וחזרה, בשעות הבוקר שבין 07:45 ל־08:45, באמצעות קווים 404 ו־422 של אגד. לדבריו, לא פעם ולא פעמיים אוטובוסים חולפים על פני התחנה מבלי לעצור כלל, גם כאשר הוא עומד ומסמן בבירור.

במקרים אחרים, כך הוא מספר, האוטובוס עוצר במרחק רב מהתחנה. “עד שאני מצליח להגיע אליו – הנהג כבר סוגר את הדלתות וממשיך בנסיעה”, הוא מתאר. לדבריו, הדבר קשה במיוחד נוכח מגבלותיו הפיזיות והעובדה שהוא נושא עמו מזוודה כבדה.

חננאל מתאר גם מקרים חוזרים בתחנה בצומת גבעת זאב. באחד מהם, לדבריו, הנהג כלל לא נכנס לתחנה ונסע בנתיב השמאלי. במקרה נוסף, כאשר ישב בתחנה שמוסתרת בשלטים ואינה מאפשרת ראות מוקדמת, הבחין באוטובוס רק ברגע האחרון. "הוא עצר רחוק מהתחנה, וכשהתקדמתי לעברו בקצב שלי – באמצע הדרך הוא פשוט נסע", סיפר. לדבריו, נאלץ לשוב באיטיות לתחנה כשהוא מותש ומאוכזב.

לדבריו, התופעה אינה פוגעת רק בו. "רק בשבוע שעבר עלה נוסע נוסף, מתוסכל, וביקש מהנהג את פרטי פניות הציבור – לאחר שהאוטובוס לא עצר לו בתחנה למרות סימונים חוזרים ונשנים", סיפר.

מעבר לכך, חננאל מצביע על בלבול חמור שנמשך שבועות סביב שינויי מסלולים בערבי שבת. לדבריו, פורסם בעיתונות כי עקב כניסת השבת המוקדמת, קווים 404 ו־422 לא ייכנסו בימי שישי לרחוב אהרונוביץ’, אלא ימשיכו ישירות לרחוב ז’בוטינסקי לכיוון צומת גהה. בפועל, כך הוא מתאר, כל נהג פעל אחרת. "מצאתי את עצמי רץ מתחנה באהרונוביץ’ לתחנה בז’בוטינסקי, רואה אוטובוס פונה ברמזור לאהרונוביץ’, חוזר לשם – ורואה את האוטובוס הבא ממשיך דווקא לז’בוטינסקי. זה נמשך שבועות", סיפר.

רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לפניות הציבור של החברה, ודרישה לדבר עם גורמי ניהול, נמסר לו בשבוע שעבר כי קו 404 ימשיך לצומת גהה ואילו קו 422 יפנה לרחוב אהרונוביץ’. לדבריו, גם החלטה זו לא לוותה בפרסום מסודר לציבור. “הפקידות עצמן לא ידעו לתת תשובה אחידה, וכל אחת אמרה משהו אחר”, סיכם.

חשוב לציין: משרד התחבורה מעודד באופן רשמי הגשת תלונות, ורואה בכך כלי פיקוח מרכזי. על פי נתוני המשרד, בממוצע חודשי מוטלים קנסות בהיקף של למעלה מ-15 מיליון שקלים על חברות התחבורה הציבורית, כאשר חלק משמעותי מהקנסות נוגע ישירות להתנהלות נהגים, אי-עצירה בתחנות ואי-עמידה בנהלים. הפילוח המלא של הקנסות, החברות והסעיפים יפורסם בהרחבה במסגרת תחקיר מיוחד שנמצא כעת בהכנה.

הפער שעולה מהעדויות ברור: המדינה קונסת – אך החברות, ובראשן קווים ואקסטרה, אינן מייצרות תחושת אחריות, טיפול או שינוי אמיתי. הנהגים ממשיכים באותם דפוסים, ושירות הלקוחות ממשיך לתפקד כמנגנון סגירה – לא תיקון.

בשל ריבוי הפניות, פונה מערכת JDN לציבור ומבקשת לרכז עדויות נוספות לקראת תחקיר עומק. נוסעים המעוניינים להעביר פרטים, תיעוד או עדויות נוספות מוזמנים לפנות לכתב:
דוד פויכטונגר
[email protected] | [email protected]

המסקנה העולה מהשטח ברורה: לא מדובר בבעיה נקודתית ולא ב“נהג אחד”. מדובר בכשל מתמשך של חברות האוטובוסים – הן בהתנהלות הנהגים והן בשירות הלקוחות. התחבורה הציבורית היא שירות בסיסי, והבטיחות, הזמן והכבוד של הנוסעים אינם הפקר. אם המחירים עולים – האיכות גם היא צריכה לעלות, וודאי שלא לרדת.

מחברת אגד לא נמסרה תגובה.

מחברת אקסטרה לא נמסרה תגובה.

בחברת קווים בחרו להתעלם.

ממשרד התחבורה נמסר: