בצל מבצע "שאגת הארי" והתקיפות הנרחבות באיראן, מתפשטות ברשתות החברתיות טענות שלפיהן חלק מהיעדים שהותקפו אינם אמיתיים, אלא דמיים מתוחכמים שנועדו להטעות את חיל האוויר הישראלי.
לפי הפרסומים, מדובר במטרות מתנפחות, ציורים על הקרקע ואמצעי הסוואה שונים שמדמים מערכות נשק, מטוסים ומשגרי טילים. אך בחינה מעמיקה של התחום מלמדת כי הונאה טקטית היא כלי ותיק ומוכר בזירות לחימה, ולא תופעה חריגה או ייחודית לאיראן.
העיקרון פשוט: לגרום לאויב לבזבז זמן, משאבים ותחמושת על מטרות שאינן אמיתיות, ובכך להגן על נכסים אסטרטגיים. כדי שהונאה כזו תעבוד, עליה להיראות אמינה לא רק לעין האנושית – אלא גם לחיישנים, מכ״מים ומצלמות תרמיות.
כך למשל, דמיים מתקדמים כוללים מערכות חימום שמדמות מנועים, או מחזירי מכ״ם שיוצרים חתימה דומה לכלי אמיתי. בנוסף, הם מוצבים במיקומים הגיוניים – לצד מערכות אמיתיות – כדי שלא לעורר חשד מודיעיני.
עם זאת, חלק מהטענות שעלו ברשת התבררו כמטעות או מוגזמות. תמונות ויראליות של "מטוסים מצוירים" שהתפוצצו, למשל, זוהו כזיופים גרפיים. גם לגבי משגרי הטילים – הפיצוצים הקטנים שתועדו אינם בהכרח עדות לדמה, אלא לכך שהטילים טרם תודלקו, ולכן לא נוצר פיצוץ גדול.
פאנטומים מצוירים. צילום: רשתות איראניות
ישנם גם מקרים מורכבים יותר: תיעודים מסוימים אכן מצביעים על שימוש במטרות מתנפחות, אך גם כאן לא ברור אם התקיפות בוצעו מתוך טעות – או כחלק משיקול מבצעי מכוון. לעיתים, גם מטרה שנחשדת כדמה עדיין מותקפת, כדי למנוע סיכון או לחשוף פעילות נוספת של האויב.
בסופו של דבר, שדה הקרב המודרני מתנהל בתוך אי ודאות מתמדת. כאשר קיים ספק לגבי מטרה – רבים מהמפקדים יעדיפו לתקוף ולא לקחת סיכון, במיוחד כאשר מדובר באיום פוטנציאלי כמו משגר טילים או סוללת נ"מ.
לכן, גם אם איראן אכן מפעילה מערך הונאה רחב, אין בכך בהכרח עדות לכישלון – אלא לחלק ממשחק מורכב של הטעיה, מודיעין והחלטות בזמן אמת, שבו שני הצדדים מנסים להקדים זה את זה בצעד אחד.
