חמשת נשיאי בית המשפט העליון בדימוס – ברק, ביניש, גרוניס, חיות ופוגלמן (שכיהן כמ"מ) – פרסמו השבוע גילוי דעת צפוי. בטון חמור ובביקורת צפויה, הזהירו הלשעברים מפני השלכות החלטת הממשלה בנוגע למועצת הרשות השנייה, וזעקו חמס על הפגיעה כביכול במערכת המשפט ובשלטון החוק.
עבורנו, כציבור חרדי, הרשות השנייה מעניינת בדיוק כמו הראשונה שכן השאיפה האידיאלית שלנו היא שאף אחת מהן לא תתקיים וממילא איננו צורכים את המדיה הזו. ובכל זאת, כדאי לנו להבין את הדרמה הזו שכן היא מספקת את המפתח להבנת גזירת הגיוס והרדיפה התקשורתית-משפטית נגד בני התורה, וייתכן שדווקא מתוך המשבר הזה, יחל שחר חדש להפציע.
שר התקשורת ביקש למנות למועצת הרשות השניה נציגים מטעמו, כפי שמאפשר לו החוק באופן מפורש. אלא שבג"ץ, בצעד אקטיביסטי שגרתי, פסל את המועמדים כי ברור שמי שטוב לקרעי לא טוב לעמית, השר החליט, בצדק, שלא למנות מחליפים וכתוצאה מכך נותרה המועצה משותקת שכן החוק הוא מאוד ברור ומפורש: המועצה אינה מוסמכת לתפקד עם פחות משני שלישים מחבריה.
ומה עשה בג"ץ לנוכח לשון החוק הברורה? החליט שהחוק אינו רלוונטי, וציווה על המועצה החסרה להתכנס בכל זאת. הממשלה, מנגד, הגיבה בו ביום באומץ ובצדק, והודיעה כי לא תכיר בהחלטות שיתקבלו ללא קוורום חוקי.
בתגובה, המערכת הפוליטית והתקשורתית משמאל נכנסה לאמוק. הנשיא הרצוג – אובייקטיבי כמו הנשיא עמית – מיהר להכריז על "משבר חוקתי" ופיזר שלל ביטויים אפוקליפטיים. על רקע המקהלה הזו הגיע גם מכתבם של נשיאי ביהמ"ש העליון בדימוס. מדובר באנשים שמסרבים להפנים את התואר "לשעבר", וממשיכים לדמיין שהם מנהלים את המדינה מכורסאותיהם הנוחות. הם לא נחו ולא שקטו עד שכתבו, שחור על גבי עוד יותר שחור, את המשפט הבא: "אי ציות לצווים והחלטות של בית המשפט הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הדמוקרטיה".
כיצד כל זה מתקשר אלינו, לומדי התורה?
ההיסטוריה מלמדת כי פעם אחר פעם חוקקה הכנסת חוקים שנועדו להסדיר את מעמדם של בני הישיבות. מי שפסל את החוקים הללו, שוב ושוב, היה בג"ץ – תוך שימוש בסמכות חוקתית מלאכותית, האסטרטגיה של השופטים הייתה מתוחכמת: הם הבינו שככל שיחבטו בציבור החרדי ובבני הישיבות, כך הם יצליחו לרכך את ההתנגדות הטבעית של רוב העם (שלצערנו אינו מבין את עומק ערך התורה ודחיית השירות) מפני הדיקטטורה השיפוטית. באמצעות הפיכת החרדים ל"אויב", הם גרמו לחלקים נרחבים בציבור לתמוך בבג"ץ באופן עיוור, מבלי לשים לב שבדרך זו המדינה כולה הופכת לנחלתם הבלעדית של השופטים.
האירוע הנוכחי עשוי להוות נקודת מפנה. יש לקוות כי הפעם ייפקחו עיניהם של אנשי הימין השפוי. עליהם להבין כי גם אם קיימת בינינו אי-הסכמה בנושא הגיוס הרגיש, הרי שאם הם לא יעמדו לצד הציבור החרדי במערכה החוקתית הזו, בקרוב לא יישאר להם מה להציל. בג"ץ פשוט יחליף ויבטל את כל ספר החוקים של המדינה לפי ראות עיניו.
אין מתאים יותר מאשר לסיים במילים שקבעו הנשיאים בדימוס עצמם, רק בהיפוך תפקידים מתבקש: אכן, רמיסת החוקים המפורשים על ידי שופטי בג"ץ היא-היא המסמר האחרון בארון הדמוקרטיה. נותר רק לקוות שלפחות בנקודה זו, הימין יידע לעצור את המהפכה המשפטית האמיתית ויבוא לציון גואל.
יפה!
כתיבה יפה כמו תמיד. תמשיך הלאה.
תן לנו עוד מאותו דבר.
כשהתחילה ה"מהפכה המשפטית" היא לא עניינה את החרדים, הם חשבו שזה לא נוגע להם.
אנשי הימין קראו לחרדים להזדהות איתם, אך לא נענו.
כשהדברים עברו לתחום הגיוס, פתאום החרדים התעוררו, אבל הצרה שלהם לא עניינה את שאר העם.
אז עכשיו החרדים קוראים לאנשי הימין להזדהות איתם.