בשנתיים האחרונות היינו עסוקים בעיקר באינטרסים הבטחוניים והמדיניים של ישראל מזרחה לנו – באיראן, סוריה, מיצרי באב אל מנדב ותעלת סואץ. פחות הסתכלנו מערבה לעבר המרחב הימי ואירופה.
ישראל היא מדינת אי. אמנם רוב כוחה ותעשייתה מבוססת על טכנולוגיה שרובה בענן, אבל השער לתיירות, סחורות ויצוא משאבים הוא למערב. אחרי שנמל אילת כמעט משותק, שני שערי היציאה העיקריים של ישראל הם אשדוד וחיפה וכמובן יצוא הגז מהאסדות לאירופה. לישראל גם תוכניות להרחבת קידוחי הגז והגדלת היצוא מה שאמור לייצר לה בעשורים הבאים עצמאות כלכלית גדלה יותר.
וכאן נכנסת טורקיה של ארדואן – האיש הוא איסלמיסט קיצוני, עם שגעון גדלות אך פרגמטיזם מדיני. הוא מנהל מדיניות זיגזג עם כולם שבנויה על איומים ופיתויים. השותפה הגדולה והחשובה של טורקיה הייתה ונשארה ארה"ב, אולם זה לא מונע ממנו להקים בריתות גם עם יריבותיה.
ארה"ב חשובה לטורקיה גם כדי להקים צבא חזק ומודרני, וגם כדי להתקבל באופן מלא לנאט"ו והאיחוד האירופי. טורקיה מנצלת את גודלה ומיקומה – הן כשער מהמזרח התיכון לאירופה והן כש.ג. ששומר מפני זליגה של רוסיה דרומה מהים השחור לים התיכון, כדי לסחוט הטבות ושדרוגים.
חמישים שנה ארה"ב מימנה וניהלה את נאט"ו כזרוע של כוחה העולמי באירופה. עכשיו עם הסדר העולמי החדש שלו, טראמפ רוצה כי מדינות אירופה יתחילו להגן על עצמן, על זה מדברים היום באנקרה, והמארח הוא ארדואן. בשונה מגרמניה, צרפת, ומדינות מזרח אירופה המאוימות מפלישה רוסית לאירופה. לטורקיה יש גם שאיפות התפשטות דרומה לאגן הים התיכון.
כבר עשור מתנהל קרב כלכלי במימי הים התיכון ממערב לנו על המשאבים הכלכליים, בין ישראל שהקימה בריתות עם יון וקפריסין (ועכשיו אולי גם עם לבנון) לבין טורקיה בשליטה במים הכלכליים. כדי להרחיב את שליטתה במים הכלכליים טורקיה חתמה ב-2019 ברית עם לוב שנמצאת בחוף הדרומי של הים התיכון, כולל הסכמים כלכליים וצבאיים, ומחזקת את קשריה עם מצרים.
בדרך הזו היא מנסה לתקוע טריז, לייצר סכסוך גבולות ימיים, ולהשיג מסדרון שליטה מטורקיה ללוב שיאיים לחסום את החלק המערבי של IMEC (המסדרון הכלכלי אנרגטי הודו – המזרח התיכון-אירופה) שאותו מובילה ישראל מחופי ישראל מערבה ליוון, ולו שותפות גם ארה"ב והודו.
וכאן מגיע מופע הסחיטה של ארדואן מארה"ב בימים אלו. הוא יודע עד כמה הוא ומדינתו חשובים לארה"ב בקרב מול רוסיה. ובתמורה הוא דורש לשדרג את יחסיו וכוחו הצבאי מול ישראל. 5 מטוסי F-35 שהוא דורש לא נועדו לתקוף ולהפציץ את רמת דוד או תל אביב. אבל הם שדרוג טכנולוגי דרמטי ביכולות מודיעין, מעקב ושליטה על כוחות ומרחבים באזור כולו.
באמצעותם מקווה טורקיה להפוך ל"מגינה של מדינות המזרח התיכון" מפני יכולות ישראל לתקוף היום כל בירה ערבית במרחב. וגם לעקוב אחרי כל פעולותיה של ישראל. בדרך זו רוצה טורקיה גם לרסן את ישראל בשאיפותיה להיות המובילה של המיזמים במים הכלכליים שביננו לאירופה, וגם להפוך לפטרון החדש של המדינות הערביות אחרי נפילת איראן.
נראה שטראמפ מבין את התרגיל. הוא ירעיף מחמאות על ארדואן, יקבל ממנו מה שהוא צריך בנאט"ו ומול רוסיה, אבל לא יזדרז להיענות לבקשותיו האחרות. יש לזה עוד סיבה קריטית שעדיין לא מדברים עליה מספיק. הלקח העיקרי של ארה"ב מהמלחמה באיראן הוא, כי היא לא יכולה להסתמך על פריסת בסיסיה בטורקיה, קטאר, סעודיה ועומאן. והמחשבות הן להעביר את הרגל הקרקעית של חיל האוויר האמריקאי לנגב בישראל. זה ייקח שנים, אבל בינתיים אין סיבה לתת לטורקיה יכולות שיאפשרו לה בעתיד גם לשלוט גם עם מהלכי ארה"ב עם ישראל שמוגדרת היום בפנטגון "בת ברית למופת" של צבא ארה"ב.
נמושות.
כנסו באבי אביהם