שָׁבוּעַ שֶׁהֵחֵל בְּאִי וַדׇּאוּת
יִפְלֹשׁ אוֹ לֹא. דָּנוּ הַפַּרְשָׁנִים,
מַהֲלַךְ חָכָם אוֹ שִׂיא הַטָּעוּת
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְנַגְּדִים. מְגַנִּים.
בְּיִשְׂרָאֵל מִנְּקִיטַת צַד נִזְהָרִים
הָאִינְטֶרֶסִים רַבִּים. וּמֻרְכָּבִים,
אַךְ הָיוּ גַּם כַּמָּה חֲכָמִים – שָׂרִים
שֶׁהִתְרַאְיְנוּ, וְאַף הָיוּ אֲדִיבִים…
וּבַקְּהִלּוֹת בַּנֵּכָר מִתְלַכְּדִים
בְּעֶזְרָה, בְּאַחְדוּת וּבִתְפִלּוֹת,
בְּאוּקְרַאיְנָה מְבִינִים – וּמוֹדִים
הַפְּצָצוֹת קְצָת פָּחוֹת יְעִילוֹת…
וְכָאן אֶצְלֵנוּ רַחֲפָן חָדַר
דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת בְּשֶׁקֶט סִיֵּר,
לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד, אַף עַתָּה בַּאֲדָר
חִזְבַּאלְלָה הִתְרַבְרֵב וְתֵאֵר.
וְאָנוּ בְּנֵי הַתּוֹרָה יְרֵאִים
מִגְּזֵרוֹת רוּחָנִיּוּת הַקְּרֵבוֹת,
כְּשֶׁשָּׂרִים בְּרֵפוֹרְמוֹת מִתְגָּאִים
גִּיּוּר וְטֵלֵפוֹנִים – אִיֵּי חֳרָבוֹת.
