אחרי מיטתו של הגאון האדיר רבי חיים קניבסקי זצוק"ל שכל רז לא אניס ליה; שר התורה אשר שוטט ברחובותיה כבן עזאי בשוקי טבריה; מי ששגה כל ימיו באהבתה ולא פסק לרגע מלשננה ולחדש בה, שכל גופו אש התורה כנתינתה מסיני – קטנים ודלים אנו מלשאת דברי הספד ולתנות את כאבינו האדיר בשער בת רבים.
איננו מתיימרים להספיד את הדמות שגילמה במהותה את תמצית המשפט "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא", שרוממה והניפה את דגלה של תורה לעיני כל ישראל. חזקה על ראשי קהילות הקודש, דרשנים ומגידים בכל תפוצות ישראל שיעשו מלאכתם נאמנה, ויקוננו בראש חוצות על אוצר כל כלי חמדה שאבד לעם ישראל.
אף על פי כן, מזווית היכרותי הייחודית עם רבי חיים זצ"ל ותורתו, במסגרת תפקידי כיו"ר עמותות עלי שיח ו'מגן אברהם", סבורני כי ראוי ואף חובה לייחד שורות אישיות לחיבה המיוחדת והמפעימה שרחש רבי חיים לילדים ובחורים עם קשיי למידה ולקות תקשורתית שהתאמצו ללכת בתלם ולהגות בתורה למרות הכל.
הכל משיחים מגאונותו היתירה של רבי חיים ומהתמדת התורה שלא זז מחבבה כל ימיו כשהוא שוגה באהבתה. אך דווקא ממקום נאצל זה של אהבת התורה שפיעמה בו, אהב רבי חיים בכל לבו את מי שהתייגעו בה למעלה מכוחותיהם, את הילדים והנערים שעמלו ביזע רב להבין את מה שחבריהם תופסים על נקלה, ולא התייאשו למרות הקשיים.
במשך השנים הרבות בהן אני מכהן כיו"ר העמותה, הייתה לי את הזכות פעמים רבות להיכנס אל הקודש פנימה, יחד עם ילדים ובחורים עם קשיי למידה, תלמידי מוסדותינו אם זה ישיבת "דרכי חיים" או הישיבה לנוער בסיכון "נתיבי נועם",או בתלמודי תורה "נר ישראל" "תורת חיים-מודיעין עילית" כשבכל פעם הייתי מתפעל מחדש מגישתו האבהית של רבי חיים כלפיהם והיחס המועדף לו הם זכו הימנו. ניכרת היתה בעליל אהבתו לאותם נערי חמד, בחמימות שהרעיף עליהם ובנהרה השפוכה בה קיבל את פניהם תדיר.
לא פעם ולא פעמיים נכנסנו למעונו החמים שבער באשה של תורה, אך תמיד, גם בערוב ימיו, היה זה מרגש לראות כיצד הוא מנסה אותם בשאלות על משנתם, כשהוא שמח כל כך כאשר הצליחו לענות על שאלתו. עיניו היו זוהרות בחדוותא דשמעתתא, וחיוכו המתוק באותם רגעים כלפיהם, אינו משהו שניתן בכלל להימחות מהזיכרון.
וכמים הפנים אל הפנים, למותר לתאר את השמחה והאושר של הילדים והמתבגרים בעת שהללו נכנסים היו למעונו. ההתרגשות ויראת הכבוד שחשו בבואם אליו, התחלפו בעונג והסיפוק שחשו בצאתם הימנו, אחרי שראו את שמחתו של רבי חיים עמם ועם תורתם.
אין צורך להכביר במילים על אהבת התורה הנודעת של רבי חיים, אולם מה שעיני ראו ולא זר בפעמים הרבות שנכחתי אצלו, זוהי אהבת תורתם של אותם ילדים ונערים. אהבה לתורה של ילדים שלימוד דף גמרא, או פרק משניות, כרוך אצלם במאמץ רב. אלו ילדים שלא באו לומר בפניו חידושים גדולים שחידשו, כי אם פשוט חזרו על דברי התורה הקדושה כערכם ומידתם. ילדים ובחורים שלמרות לקותם התקשורתית, הצליחו לשנן דברי תורה בפניו.
קשה לתאר כמה שמחה ואושר הם הצליחו להפיק מגדול הדור. מילים פשוטות של תורה שנלמדה בעמל ויגיעה, שמחו את רבן של ישראל יותר מכל דבר אחר בעולם. ובאותה מידה, למותר לציין עד כמה גדולה ונפלאה היתה התחושה שמרן השרה עליהם באותן דקות הוד, תחושה שהם בני בית רצויים במעונו של שר התורה.
זה היה רבי חיים שאנחנו הכרנו, כשאנו קוראים עליו בדמעות את מה שאמרו על רבי יוחנן בן זכאי ובשינוי קל: "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבי חיים את תורתם הנקייה והטהורה של הילדים בעלי הקשיים – בוז יבוזו לו".
נאחז אפוא בשולי אדרתו הגדולה והמאירה של רבי חיים, שארוגה היתה בהערכה אמיתית למי שמתייגע באמת בלימוד התורה, ואף אנו נלמד לשוש ולשמוח בתורתם של הילדים והמתבגרים המתקשים בלימודיהם ולהעריכם על כך ביתר שאת – כי היא לנו עוז ואורה.
מוסדות אלו אפוא הינם בדיוק דרכו ושיטתו, להנגיש את התורה לכל החפץ בה, מבלי להתייאש משום נער ובחור, גם אם הוא נתקל בהתמודדויות או קשיים בשל כישרונותיו. לפי תפיסתו של הגר"ח, התורה הקדושה היא בהחלט שלהם, גם הם קבלוה מסיני וגם להם זכות להגות בה.
.
הכותב הוא יו"ר עמותות 'מגן אברהם' ו"עלי שיח"
