הניסוי נכשל – אנחנו הפסדנו בגלל ההיצמדות לביבי / ח. פרנקל

את צהלות השמחה שבקעו אתמול מבתים רבים בארץ, קשה היה לפספס. הממשלה המוזרה ביותר בתולדות מדינת ישראל, קרסה. כחרדים, אנחנו כמובן שמחים ומודים לה’ על כך. ממשלה שכל מהותה היה לקעקע את כל הקדוש והיקר לעם ישראל, ממשלה פרוגרסיבית מטורללת ללא קווים אדומים, שבזמן קצר הצליחה לעשות נזק שייקח עוד זמן רב לתקן. כן, הממשלה הזו הייתה צריכה ליפול, ויפה שעה אחת קודם. ואחרי שהבהרנו את הברור מאליו, וחלילה להבין מהדברים הבאים כאילו אנחנו תומכים בממשלה הרעה הזו, צריך לומר שיש פה גם אבל גדול. נכון, זה הייתה ממשלה רעה ליהדות ולציבור החרדי, אבל נפילתה הוא גם כישלון של החברה הישראלית.

שינוי היסטורי

בראש ובראשונה, הנזק הגדול ביותר שעשה בנימין נתניהו עם הקמת הממשלה הזו, הוא החרמת רע”מ. כן, אותו מנסור עבאס שביבי היה מוכן לחתום איתו על הסכם קואליציוני כל עוד הוא נשאר ראש ממשלה. כן, אותו ביבי שמטרת העל שלו הייתה להישאר בשלטון, והיה מוכן לחתום על הסכם עם מי שהוא הגדיר אח”כ כתומך טרור.

צריך לומר את האמת. מנסור עבאס הוא מנהיג אמיץ ונדיר. ראש מפלגה ערבית שלראשונה מאז קום המדינה הסכים לזנוח את העניין הפלסטיני ולדאוג לשילוב אמיתי של החברה הערבית במדינת ישראל. מאז ומעולם היו המפלגות הערביות סניפים של אש”פ וחמאס, שרוב נאומיהם ופעולותיהם היו תמיכה בחברה הפלסטינית – וזו הייתה אחת הטענות העיקריות שהופנו כלפיהם. במקום לדאוג באמת לציבור הערבי במדינת ישראל, הם דאגו לפלסטינים. נרצה או לא, ערביי ישראל הם מאות אלפי אזרחים שחיים בתוכנו. רווחתם, קידומם, מיגור הפשיעה והאלימות בכפריהם, הם אינטרס לאומי ראשון במעלה של מדינת ישראל. ומנסור עבאס הוא המנהיג האמיץ שקם לחברה הערבית בישראל ואמר לא עוד. לא עוד לדאוג לפלסטינים, לא עוד לייצג אותם בכנסת, לא עוד. עבאס החליט לייצג את ערביי ישראל, ואותם בלבד. זה היה מהלך לא קל. מולו נצבו כוחות חזקים בחברה הערבית ומחוצה לה. נלחמו בו, אבל הוא לא וויתר. והוא גם הצליח. שילוב רע”מ בממשלה הוא הצלחה לאומית של מדינת ישראל. הוא הצלחה של שילוב ערביי ישראל בתוך המדינה, ולא כגיס חמישי.

ועבאס הלך רחוק, מאוד רחוק. עד כדי כך שהוא הסכים לתמוך בתקנות יו”ש, ותמך בעוד אין ספור חוקים ביטחוניים, כשהאג’נדה שלו היא אחת. לא מעניין אותי הפלסטינים, אני רוצה לדאוג לאזרחי ישראל הערבים. והוא הצליח. חמישים מיליארד שקל, תוכנית חומש למיגור הפשיעה ועוד הרבה דברים טובים שמי שהיה מרוויח מזה בסוף זה מדינת ישראל עצמה. כן, גם נתניהו בעצמו היה מסכים לזה, כי הוא מבין טוב מאוד שזה טוב למדינת ישראל.

לצערנו, נתניהו הפסיד את השלטון, וכהרגלו, הוא שרף את המדינה בדרך. וכן, לשרוף את המנהיג הערבי האמיץ היחיד שהושיט יד לשלום – זה לשרוף את המדינה. לקחת מנהיג כ”כ אמיץ – ולתקוף אותו בשל תמיכה בטרור, כשנתניהו יודע שזה לא נכון, זה לשרוף את המדינה. נתניהו, במו ידיו, הרס את אחד הדברים הטובים ביותר שקרו פה בשנים האחרונות.

ובואו, בוויכוח בין הליכוד לרע”מ אם הייתה או לא הייתה נכונות מצד הליכוד להקים איתם ממשלה, אני מאמין לעבאס.

שלטון אמיתי

נכון, זה הופנה נגדנו. אבל הממשלה האחרונה עשתה בית ספר לפייק מנהיגות של נתניהו. במשך שנה אחת, על כרעי תרנגולת ובקואליציה כ”כ לא יציבה, הממשלה הזו עשתה כ”כ הרבה דברים. את מה שנתניהו לא התחיל לעשות בעשור של כהונה, כשבחלקם הוא הסתמך על קואליציה יציבה מאוד, עשתה הממשלה השברירית הזו בשנה.

הימין היה בשלטון במשך עשור, אבל לא באמת שלט. כי בראש הממשלות עמד אדם פחדן, שקבלת החלטות היה האיום הכי גדול עליו. במשך עשור של שלטון נתניהו כמעט לא חולל שום שינוי אמיתי בזירה הפנים הישראלית, כשמערכת המשפט היא הדוגמה המובהקת ביותר לכך. לפני כשנתיים, לפני סבב הבחירות הראשון, שאלנו את ח”כ ישראל אייכלר למה ממשלת ימין במשך כ”כ הרבה זמן לא מצליחה לרסן את בג”צ, ותשובתו הדהימה אותנו בפשטותה: ”בגלל ביבי, הוא מפחד”. הממשלה הזו החזירה את השמאל לשלטון והיא שלטה. לא רק נאומים מלאים בפאתוס על אני ואני ואני. אלא שינויים אמיתיים, מרחיקי לכת, שינויים שלטוניים שיישארו איתנו לעוד הרבה זמן.

הציבור החרדי והיהדות כולה הם הסובלים העיקריים מזה. די אם נזכיר את רפורמת הכשרות של כהנא ורפורמת הסלולר של הנדל. גם בתפקיד שר הבריאות, תפקיד זניח ולא חשוב, הצליח ניצן הורביץ להחדיר את האג’נדה המסואבת שלו. גם בתפקיד השולי של שרת התחבורה, מיכאלי קידמה אין ספור חילולי שבת וטירלולים פרוגרסיביים. הם היו בשלטון שנה אחת, אבל שלטו. ביד רמה הם שלטו. שום סטטוס קוו לא הפחיד אותם, קווים אדומים שבמשך שנים לא נחצו בממשלות ישראל, נחצו על ידם בקול תרועה. הם שלטו באמת. בלי לפחד ובלי למצמץ. כשביבי דיבר, הם שלטו. חבל שזה הם וחבל שאנחנו לא היינו חלק מחגיגת השלטון האמיתית הזו.

אמינות

אפשר לשמוח בנפילת הממשלה הזו, ואנחנו שמחים. זו הייתה ממשלה רעה במיוחד. רעה שכבר לא פגשנו הרבה זמן. אבל אי אפשר להתעלם ממשהו מרגש שהיה בממשלה הזו. האמינות והיושרה. כשבנט הבין שהוא לא מצליח להחזיק את אורבך, הוא לא התחיל בתרגילים פוליטיים מסריחים, העיקר להישאר ראש ממשלה. בצעד אמיץ, שבעצם אמור להיות פשוט, הוא עמד בהסכם ומפנה את הלשכה. וזה מדהים כי רק לפני שנה וקצת היה לנו פה אדם שחתם על הסכם רוטציה ע”מ להפר אותו, אדם ששקר, נכלוליות ונוכלות היו לחם חוקו. שלא חשב לרגע לכבד הסכם שהוא חתם עליו.

בני גנץ בזמנו עשה מעשה ראוי. לאחר שהבין שלא הצליח להביס את ביבי בקלפי, ושהמדינה נגררת שוב לבחירות, הוא החליט שדי, הנזק למדינת ישראל גדול מדי. בתמימותו הוא האמין לביבי, עזב את לפיד ונכנס לממשלה. הוא בסה”כ רצה למנוע בחירות, אבל לא ידע עם מי חתם. נתניהו לעומת זאת, לא חשב לרגע על הכאוס השלטוני שנוצר במדינה מכך שאין ממשלה מתפקדת. אותו עניין רק דבר אחד, להישאר בלשכת ראש הממשלה, וההסכם עם גנץ נתן לו שם עוד כמה חודשים. אז הוא חתם על הסכם, אבל לרגע לא חשב לכבד אותו. ולו למען היושרה הפנימית, למען ההגינות. שהמדינה תישרף, העיקר שהוא יישאר ראש ממשלה.

וכשמנגד עומד אדם שבלי להתבלבל, בלי משחקים, בלי תעלולים, פשוט מכבד את ההסכם עליו הוא חתם, זה מרגש. בעידן ביבי זה נראה הזוי. מי מפנה את כיסא ראש הממשלה מיוזמתו?

ולסיום, חשוב לזכור. לאורך כל השנה האחרונה הייתה אפשרות ריאלית להקמת ממשלת ימין אילו רק ביבי היה מסכים לוותר על מעמדו כראש ממשלה. בסוף, מה שמנע הקמת ממשלת ימין, זה ההתעקשות של נתניהו להיות ראש ממשלה. כן, כל הנזקים שהיו בשנה האחרונה, חתומים על שמו. אילו רק ביבי היה מפנה את מקומו, הייתה קמה ממשלת ימין – מרכז – חרדים, יציבה, טובה ומצויינת.

אבל בואו לא נשכח. ביבי מלך ישראל ותלך לעזאזל המדינה.