שמעון יושב מול המחשב שעה ארוכה. הוא צריך לנסח נייר עמדה במסגרת קורס מקצועי אליו הוא נשלח מהעבודה, קורס שישפר משמעותית את שכרו וגם כמה תנאים מסביב. אבל הוא לא מסוגל להתקדם עם זה. כבר שבועיים שהוא מתיישב, כותב כמה משפטים ומוחק. זה לא מספיק טוב מבחינתו. אין פלא כי אחרי שבועיים הוא אוחז רק בפסקה השנייה, ומחר המועד האחרון להגשת המכתב…
במחקרה של ד"ר סילברמן (Silverman, 1993) פסיכולוגית קלינית בעלת שם בארה"ב, עלה כי פרפקציוניזם הוא השביעי מבין 25 המאפיינים הנפוצים ביותר של 'מחוננים', ונמצאה בו שכיחות גבוהה במיוחד אצלנו, בעלי הפרעת קשב.
נכון שלפעמים נרוויח משהו מהפרפקציוניזם שלנו. למשל, אחרי שלוש שעות עמל מפרך, הבית יהיה מצוחצח ונקי ללא פשרות. או שאחרי שנתיים של חיפושים קדחתניים אכן נמצא משרה מושלמת התפורה למידותנו ועונה על כל הדרישות שלנו.
אבל צריך לזכור שהפרפקציוניזם גובה מאיתנו מחירים כבדים ולא תמיד משתלמים. הוא מעודד דחיינות ("ממילא זה לא יבוצע כמו שצריך"), הוא מוביל לעיתים קרובות לדימוי עצמי נמוך ("לא הצלחתי לעמוד בסטנדרטים שלי") ובמקרים קיצוניים עלול לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון, הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) וכדומה.
אז למה זה קורה לנו? ואיך אפשר להוריד מינון עם הפרפקציוניזם?
הפרפקציוניזם נובע אצלנו מכך שבאינטואיציה הפנימית אנחנו מרגישים את העוצמה והיכולת האדירה שלנו, את הכישורים הפנומנאליים שלנו. זה מוביל אותנו למסקנה שבעצם אנחנו 200% ביכולת ולכן אסור לנו להתפשר על פחות מ-100% בביצוע. אנחנו שואפים לממש כמה שיותר מהפוטנציאל שלנו.
גורם מרכזי נוסף לפרפקציוניזם היא המערכת הרגשית הפעילה ןוהמפותחת שלנו, שלא מאפשרת לנו 'להעלים עין' מהפרטים הקטנים. היא רואה בזכוכית מגדלת כל חיסרון או זיוף, קטן ככל שיהיה. היא מדגישה אותו, את החוסר מושלמות הזאת, וזה מוביל לחסימה פנימית התוקעת לנו משימות שוב ושוב.
אז מה עושים עם זה?
ההתמודדות עם פרפקציוניזם היא הדרגתית ואישית. היא מתחילה בתהליך פנימי של השלמה עם הכוחות והמשאבים שיש לנו, איתם אנחנו צריכים לנהל את החיים. ראייה בוגרת ומפוקחת של המציאות תאפשר לנו להתמודד כראוי עם הפער בין הרצוי והמצוי והצורך לבצע לא פעם משימות באופן כמעט מושלם. בתמורה נקבל אפשרות להשקיע יותר זמן ואנרגיות במשימות אחרות, חשובות לא פחות.
שחרור חסמים פנימיים, כולל חסם הפרפקציוניזם, אפשרית בעיקר באמצעות חשיבה מחודשת והסתכלות רחבה יותר על התמונה הגדולה. וזה כולל מודעות עצמית לגבי המשאבים המוגבלים שלנו והצורך להתנהל בתוך סדרי עדיפויות ובלוחות זמנים סבירים.
אדם עם מודעות עצמית גבוהה יבחן בשיקול דעת את יתרונות הביצוע המיידי, גם ביצוע חלקי, של משימות והתחייבויות, על פני דחיינות כרונית, היוצרת "פקק משימות" ולחץ תמידי להספיק את הדברים הדחופים, המסיטים את הקשב שלנו מהדברים החשובים עבורנו.
עוד דבר חשוב לסיום: ברגע שנסכים בלב שלם לעשות מאמץ ולבצע משימה, חרף החשש שהוא לא יבוצע באופן מושלם, הכישורים שלנו יובילו אותנו בס"ד לתוצאה מרשימה בהרבה ממה שהערכנו.
אפשר לנהל את הפרפקציוניזם ולכוון אותו לאפיקים חיוביים, אם באמצעות מודעות עצמית, או במסגרת תהליך אימון מעמיק ואמיתי עם גורם מקצועי.
בכל מקרה נזכור שיש לנו אפשרות להגיע לתוצאה של 120% במה שחשוב באמת: השלמות הפנימית עם עצמנו.
