יחזקאל ניצב בטבורו של היכל הישיבה, תוסס ובוער באש התורה. קשה לפספס את קולו הנישא ברמה בחלל בית המדרש שעה שהוא מתנצח על מהלכי הסוגיה הנלמדת עם החברותא שלו.
הניסיון המר מלמד שגם החברותא הנוכחית לא תחזיק עוד הרבה זמן. יחזקאל מתקשה לשמור על החברותות לאורך זמן, וזאת חרף היותו אחד מהשפיצים בשיעור.
למרבה הצער השפיץ שלנו סובל מאימפולסיבית המתפרצת אצלו בין היתר בלהט הלימוד.
הוא קוטע שוב ושוב את דברי החברותא עם קושיות ופירכות, עוד לפני שהלה הספיק להשלים משפט אחד לרפואה.
מהר מאוד החברותא התורן מרגיש נטע זר, שק חבטות של יחזקאל, שלא מצליח להתאפק ולתת לפרטנר שלו לבטא את מהלכיו והסבריו על הסוגיה.
התנהגותו האימפולסיבית של יחזקאל מתבטאת גם בחיי המעשה. הוא מקבל לא פעם החלטות פזיזות במהירות שיא, חלקן בלתי הפיכות ומסבות לו נזק ומבוכה רבה.
בDSM-5 האמריקאי (מדריך מקצועי רישמי לאבחון הפרעות) מוגדרת התנהגות אימפולסיבית כאחד הקריטריונים המשמעותיים באבחון הפרעת קשב.
אז למה זה קורה לנו? ואיך נתמודד עם זה ?
נתחיל באימפולסיביות המילולית, קרי ההתפרצות התכופה לתוך דבריו של השני.
כמו שהסברנו בעבר (פוסט מספר 5 'למה אנחנו שוכחים'), מערכת הזיכרון לטווח קצר סובל אצלנו מניתוקים תכופים, והוא מופעל בעיקר על ידי החושים והחוויות.
לכן כאשר עולה לנו מחשבה בנושא המדובר כרגע, מיד מתלווה אליה חשש שתיכף נשכח מה רצינו לומר.
היכרות ארוכת שנים עם מנגנון הזיכרון שלנו הביאה אותנו להפסיק לסמוך עליו יותר מדי.
נצרף לזה את העובדה שאנחנו טיפוסים רגשניים, נלהבים ומלאי אנרגיה, והתוצאה: מיד כאשר מחשבה מופיעה אצלנו נתפרץ איתה לשיחה בלי מעצורים ובלי פילטרים חיוניים.
בנוגע לאימפולסיביות מעשית, עולה אצלנו החשש שנשכח את הרעיון או הפעולה שאנו רוצים לבצע.
נצרף לזה את חוש הדמיון המפותח, המצייר לנו בצבעים קסומים את התוצאה המרשימה והמרגשת שעתידה לנבוע מהפעולה, וקיבלנו התנהגות אימפולסיבית כמעט בלתי נשלטת.
הבעיה באימפולסיביות מעשית היא שלעיתים קרובות הפעולה מתבצעת הרבה לפני שבדקנו את הפרטים הקטנים, את ההשלכות ארוכות הטווח, כי הרי אין לנו את הדופמין הדרוש לשקלול וחישוב פרטים קטנים ומשעממים.
כידוע רעיונות גדולים נופלים דווקא בפרטים הקטנים והשוליים לכאורה, והחיפזון הזה מוביל אותנו שוב ושוב לשגיאות פטאליות.
איך אנחנו יכולים למתן את האימפולסיביות ?
בנוגע לאימפולסיבית המילולית מומלץ לתרגל תרגילי 'הקשבה'. פשוט ללמוד את אומנות ההקשבה לזולת. איך אני נותן לשני לדבר. איך אני מקשיב לו באמת ולא חושב על מה שאני הולך להגיד.
יתרה מכך, איך אני מייצר בתוכי רוגע וביטחון שמה שאצטרך לומר אכן יעלה לזכרוני בבוא הרגע הנכון, ואם לא אז מקסימום רגע אחרי.
בנוגע לאימפולסיביות המעשית מומלץ להציב לעצמנו גבולות המקובלים עלינו. כמו למשל לא לקבל החלטות במקום, אלא אחרי מספר שעות. אף אחד לא בורח לנו והזדמנות שקיבלנו יכולה לחזור שוב ואולי אפילו להשתפר בהמשך.
אפשר גם לשים גדר שהחלטות מתקבלות אצלנו רק לאחר התייעצות עם בן משפחה או חבר קרוב.
זה יחייב אותנו לעצור רגע לפני פעולות נמהרות וגם יספק לנו עוד זווית ראייה על ההחלטה המסתמנת.
איפוק זה כוח, וסוף מעשה במחשבה תחילה.
ישר כח