יותר מ-20 נערות יושבות בביתן כי לא שובצו לסמינר – המציאות שלנו / יעקב בנדה

עולמם של יותר מ-20 נערות ירושלמיות שהיו אמורות להמשיך במסלול חייהן ולעלות ללימודים בסמינר נעצר, הן יושבות בביתן ומצפות לישועה. השעמום, השעות שעוברות ללא מעש פוגעות והורסות את הנפש התמימה שהאמינה שאם רק תלכנה בדרך הטוב העולם יאיר להן. תחושת ה"אנחנו שוות פחות" פוגעת בביטחון העצמי שמתעצב בגיל ההתבגרות לכל חייהן. הבדידות, הן רואות את החברות הטובות שלהן מהכיתה מתגבשות להן בחברה החדשה והן? הריק שנוצר בחיי הילדות מלאי השמחה מתמלא ברגשות שליליים שאנו נלחמים להרחיק מהנפשות העדינות.

לא מדובר בבנות חלשות רוחנית, לא מדובר בבנות שבאות ממשפחות שלא הלכו בתלם, ולא בכאלה שלא הצליחו בלימודים. אלה בנות, בעיקר ספרדיות אך לא רק, שנפלו בין הכיסאות במודלים המתוסבכים שהחברה שלנו יצרה בלי הרבה הגיון, בעיקר בעקבות פצעים היסטוריים שאנו מתקשים להשתחרר מהם.

בשבוע האחרון קיבלתי טלפון מסב של נערה שכל חטאה היה רצונה הטבעי ללכת יחד עם חברותיה מגיל גן לאותו סמינר. "היא טובה מרוב חברותיה ברוחניות, היא טובה מהן בלימודים, לא אני אומר, אלה ציטוטים מהמורות שלה", שח הסב בכאב וביקש לנסות לפעול. קשה היה להסביר ליהודי ירא ה' שהבעיה היא לא בנכדתו, הבעיה היא בנו.

בעיה שלנו

אנו יכולים להאשים את ש"ס ואת נבחריה במצב העגום, אפשר להשליך את הכעס על מנהלי הסמינרים שבשורה התחתונה לא קיבלו, יהיו שיעזו להאשים את הילדות הקטנות שכל חטאן היה רצונן ללכת לסמינר יחד עם החברות שלהן בבית הספר, ואף אחד לא מצליח להסביר להן מדוע הן לא. אפשר להאשים את המשפחות הספרדיות שגם במרחק 70 שנה מטראומת כניסתן למדינה זרה עם מערכת כללים שונה ממה שהכירו, ולמרות המוסדות המפוארים שקמו במרוצת השנים, עדיין עומדות כעני בפתח להתקבל למוסדות אשכנזיים, אפשר להאשים את הציבור האשכנזי בכך שהוא מאפשר קבלה מצומצמת של תלמידות ספרדיות, ובשל כך יוצר מראה של יוקרה אצל אלה ש"הצליחו" להתקבל. אפשר להאשים, זה יכול לעזור לצד אחד בוויכוח בין פוליטיקאים, אבל כך לא נפתור את הבעיה החברתית החמורה שלנו.

טעות יהיה לחשוב שזאת בעיה רק של החוג הספרדי. העובדה שאנחנו כחברה מאפשרים מצב בו נערה בת 14 נרמסת נפשית בגלל שלא הצלחנו לייצר מודלים נכונים יותר לקבלת תלמידים למוסדות שלנו זאת בעיה חרדית. הנפשות הפגועות חיות בתוכנו, השנאת חינם שנוצרת בעקבות המצב הזה זורמת לרחובותינו. התעלמות וזריקת האחריות מאחד לשני תשאיר אותנו – החרדים – עם הפצע הזה. הדרישה לפתרון צריכה להגיע מכל החוגים ולכל הנציגים ומנהלי המוסדות.

המציאות שבציבור האיכותי ביותר מבחינה רוחנית, החלקה הקטנה של עובדי ה' בעולם הזה, נוצרו מעמדות שנקבעים על ידי ערכים שאינם רוחניים, זאת תאונה היסטורית שמחובתנו לתקן אותה. היו תקופות שהשוני התרבותי לא איפשר לקבל כמות גדולה מחוג אחר, היו תקופות שבאזורים מסוימים היה שוני רוחני בין החוגים, אך כיום החברה החרדית נשארה בעיקר עם סטיגמות ודעות קדומות שבאים על חשבון הרוחניות.

אילוסטרציה. ארכיון JDN

תאונה היסטורית

למעשה לאורך ההיסטוריה היהודית לא היה צורך בגיבוש אידיאולוגיות ותרבויות חברתיות שונות בתוך הקהילות היהודיות. יהודים חיו כקהילות בהן כולם היו שומרי תורה, למעט יחידים ובודדים שטופלו באופן נקודתי, בדרך כלל בהרחקה מהקהילה, או קהילות שלימות שסטו מהדרך.

עם צמיחת תנועת ההשכלה באירופה לפני כ250 שנה, נוצר לראשונה מצב בו קהילות יהודיות התמודדו עם רעיונות וזרמים חברתיים אשר ביקשו לשנות את הקיים ולסחוף אליהם שומרי תורה.

במציאות החדשה, נדרשו (באיחור קל) שומרי התורה להעמיד תנועות נגד ולגבש אידיאולוגיות וקהילות כדי לתת מענה חברתי ואף תרבותי לתנועות החדשות והמושכות כלפי חוץ.

מבלי להתייחס לטרגדיה הנוראה של מיליוני יהודים שעזבו את דרך השם, גיבוש האידיאולוגיות והקהילות הפך לתרבות הבסיסית של יהדות אירופה. עובדה זאת איפשרה לקהילות אשכנז לצלוח בקלות יחסית את המעבר מאירופה לארץ ישראל ולגיבוש מהיר וטבעי של קהילות בארץ החדשה. זאת על אף המשבר הבלתי נתפס שפקד אותם באותה העת – השואה האיומה.

יהדות ללא התמודדות

מנגד, בארצות המזרח בחסדי השם לא הצליחה תנועת ההשכלה לחדור ולזרוע נזק נרחב, (למעט מקרים שוליים). ומשום כך, לאורך השנים לא התגבשה תרבות של מלחמה עם תנועות אידיאולוגיות ויצירת אידיאלים חלופיים. רוב ככל הקהילות המשיכו להתקיים לאורך התקופה באותה מתכונת – קהילה יהודית שכל חבריה שומרי תורה.

לצד הטוב שבגורלם, עובדה זאת הביאה לפגיעה קשה ביהדות המזרח בבואם ארצה בשנות הקמת המדינה. ללא תחמושת בסיסית להתמודדות עם אויבים אידיאולוגיים, נצבו היהודים חשופים מול מכונות הסברה משומנות היטב בדרכם לשמד רוחני המוני.

גם אותם משפחות ויחידים שהצליחו בכוחות נפש עצומים להתמודד עם ציידי הציונות, לא היו בעלי יכולת או הבנה כיצד מקימים קהילות ומגבשים אידיאולוגיות. במקרה הטוב הם הצטרפו לקהילות אשכנזיות מגובשות, ובפחות טוב המשיכו את חייהם כשומרי תורה, כאשר סביבתם עורבת להם ומפילה את בניהם לחופשיים.

תאונה חברתית

המציאות בה הגיעו לארץ שתי קבוצות, האחת מאורגנת והשנייה ללא רועה, יצרה תאונה חברתית כאשר לראשונה בהיסטוריה היהודית התקיימו בעם ה' שני מעמדות. מדובר בבעיה יהודית, חברתית ודתית, שהיחידים שהיו יכולים לתקן אותה הם בני הציבור הספרדי, אך לאלה לא היו את הכלים הדרושים לכך.

לבני אשכנז שבאותה התקופה עסקו כמו כולם במלחמת הישרדות, וודאי שלא היה את הפנאי להקים קהילות עבור העולים מן המזרח. גם מדור העולים הספרדים לא ניתן היה לצפות ליצירה של קהילות בעוד הם מונחתים לחברה זרה לחלוטין. אפילו את בני העולים (הדור השני) אפשר להבין, אלה גדלו בבתים שנפצעו ישירות מהתאונה. אולם לדור השלישי, בו אנו חיים, אין הנחות. אנו, בפרספקטיבה היסטורית מבינים בדיוק את גודל הטרגדיה ועלינו לעשות מעשה כדי לתקן אותה.

חשבון נפש ציבורי

הפתרונות לסוגיה הכואבת רבים, אך כולם דורשים אומץ לב מכל הצדדים. מה שבטוח – הנושא חייב להיות על סדר היום, עלינו לנסות ולפתור אותו עד שנרחיק את המציאות המחרידה שנוצרה בחברתנו – נערות ונערים בני 13-14 שנרמסים על לא עוול. דעתי היא שבצעד הראשון חייבים בני עדות המזרח ללכת למוסדות שלהם בלבד ולמלא אותם בעוד ועוד בחורים ובחורות איכותיים. יהיה קשה להוציא אל הפועל את הצעד הזה ללא החלטה של ראשי המוסדות האשכנזיים – או שיקבלו את כל מי שמתאים לפי ערכים רוחניים, או שלא יקבלו בכלל וישאירו את כל התלמידים למוסדות ספרדים. אך על כך אכתוב בטור נפרד.

בערב יום כיפור, כשעשרות מאותן בנות יושבות בבית ומתקשות להצטרף לשמחת החג וגוררות אחריהן משפחות שלמות, כדאי שנעשה חשבון נפש ציבורי – איך דווקא בחברה שלנו העוול הזה ממשיך להתקיים.