ממשלת הימין הייתה צפויה, מדוע דרכה לא סוגה בשושנים? / יוסף טיקוצ’ינסקי

1.
הכל אישי:
המו”מ הקואליציוני עלה על שרטון ולא מהסיבות הנכונות. במצב כזה הוא עלול לצאת משליטה

נו טוב. אז למה ממשלת הימין עוד לא קמה?

במוצאי הבחירות אחרי המדגמים זה היה די ברור: ביבי עומד להקים ממשלה, קווי היסוד שלה מאוד ברורים והיו ברורים מלכתחילה, יש רק אופציה אחת להרכב של ממשלה כזאת, כך שנתניהו יכול היה בביטחון רב להפיץ לעיתונאים את ההערכה שלו, לפיה לראשונה בהיסטוריה הוא עומד להכריז על ממשלה יחד עם הצהרת האמונים של הכנסת, שבועיים בדיוק אחרי סגירת הקלפיות.

לאורך כל מערכת הבחירות התמונה הייתה מאוד ברורה. כולם ידעו איזו חתונה אמורה להיות, מי המחותנים ואיזו נדוניה מביא איתו כל צד. כל אדם שהכניס לקלפי את פתק מחל ידע שהוא מצביע לממשלה עם הציונות הדתית ועם החרדים, כל אחד ששלשל פתק של הציונות הדתית ידע שהוא בוחר בנתניהו כראש ממשלה על כל המשתמע וכך גם מצביעי המפלגות החרדיות שידעו בדיוק איזו ממשלה מועדפת עליהם על כל מעלותיה וחסרונותיה.

שום הפתעה לא הייתה באופק ושום תרחיש אחר לא היה בנמצא. ובכל זאת, המשא ומתן הקואליציוני עדיין נמשך ונכון לרגע זה הוא עדיין מתנהל. אמנם מדובר עדיין בתהליך נורמלי, כל משא ומתן קואליציוני מטבעו לוקח זמן ולא לחינם מקבל המחזיק במנדט 28 יום לנהל את ההליך עם אופציה להארכה של 11 או אפילו 14 יום נוספים. לנתניהו יש באופן תאורטי עוד כשלושה שבועות לנהל את העסק הזה אבל זה נכון לגבי משא ומתן נורמלי, כשיש כמה וכמה אפשרויות פתוחות ומתנהל משא ומתן בין ההצעות השונות. במקרה התקדימי שלנו זה לא ממש רלוונטי כי לאף אחד מהצדדים אין הרבה ברירות, או למעשה אין ברירה אחרת כלל.

וכך למרבה הפלא דווקא הנקודה הזאת היא זו שגורמת למשא ומתן להיתקע. דווקא כשזה ברור מאליו ונראה כאילו הכל מוכן ואין שום דרך אחרת, דווקא אז עולים הדיונים על שרטון ומתעכבים וזה המבוא להקדמה לתורת המשחקים. כל אחד יודע שגם לצד השני אין ברירה ולכן הוא מנצל את הזדמנות להתעקש ולהעלות את המחיר שהוא דורש.

נתניהו יודע שסמוטריץ’ לא יסכל את ‘ממשלת החלומות’ של הימין רק בגלל ג’ובים, הוא יכול היה לעשות זאת פעם אחת בגלל עבאס, כעת הוא כבר יתקשה להסביר למה הוא שוב מסכל ממשלה ולכן נתניהו מזהה פה הזדמנות קצת ללחוץ על סמוטריץ’, קצת לעכב אותו ואפילו קצת להתעלל בו. זאת ההזדמנות שלו לנקום באיש על ההקלטות המביכות שהתפרסמו לפני הבחירות בהן הוא נשמע מכנה את נתניהו בכמה וכמה ‘מחמאות’ ו’תשבחות’, אז כעת הגיע זמנו של נתניהו להכות קצת בחזרה. הוא יודע שהוא יישב עם סמוטריץ’ בסופו של דבר באותה ממשלה אבל אם אפשר קודם קצת להציק לו, לשסות בו את העיתונאים המקורבים ולהוציא לו את המיץ בהנאה צרופה, למה לא.

סמוטריץ’ מצידו מבין היטב את הסיטואציה וגם הוא יודע שבסופו של דבר בלעדיו אין ממשלה, המקסימום שאפשר יהיה לעשות זה להקים ממשלת מיעוט בתמיכה שלו מבחוץ ובסופו של דבר נתניהו לא יוכל לוותר עליו. כך שגם הוא מצידו יכול לצייר את עצמו כנושא ונותן קשוח וכמי שבא לעבוד ודורש לצורך כך רק משרדים גדולים ותפקידים ביצועיים, גם הוא משחק את המשחק עד הסוף.

בינתיים נתניהו מפעיל מניפולציות ואמצעי לחץ כמו ההסכמים שהוא סוגר עם בן גביר, עם סל ההבטחות הנדיב שהוא מחלק ליו”ר עוצמה יהודית רק כדי להוציא את העיניים לסמוטריץ’ וכמובן באמצעות הפצת הרבה מאוד ספינים על מגעים בין הליכוד לגנץ או אפילו לפיד כדי לבדוק היתכנות להקמת ממשלה אחרת איתם.

בציונות הדתית לא מתרגשים מההבטחות שניתנו לבן גביר, הם מכירים את נתניהו ואת ההיסטוריה האמינה שלו בכל הקשור לקיום הבטחות, מה גם שבן גביר בכל מקרה לא עומד להיכנס לממשלה בלי סמוטריץ’. אבל הסעיף השני יכול דווקא קצת להטריד. לכולם ברור שאין היתכנות כרגע לממשלה עם גנץ, אף אחד מהצדדים עוד לא נמצא במקום הזה וכאמור יש רק היתכנות אחת לממשלה כרגע. אבל במבט לאחור על ארבע שנות כאוס פוליטי מתקבלת שוב המסקנה שבפוליטיקה אסור לשלול שום תרחיש ויש דברים שעשויים לקרות כאשר המצב יוצא משליטה.

המקום היחיד בו קיימת כרגע נכונות לממשלה עם גנץ נמצא בתוך הראש של נתניהו. זה מתאים לו גם מבחינת האופי וגם מבחינת האינטרס. הסבירות לכך היא אפסית אבל עדיין התשתית קיימת. ואם נשוב לתאוריית תורת המשחקים, הרי שקיים כרגע עימות ראש בראש בין נתניהו לסמוטריץ’ ושניהם מחכים לראות מי ימצמץ ראשון. שניהם יחכו עד לרגע האחרון וינסו למתוח את החבל עד לשניה האחרונה לפני שהוא נקרע. וזה בדיוק הסיכון כי יתכן גם שהוא ייקרע מוקדם מידי והם יאחרו את המועד. כשיש עימות מסוג כזה, המצב עלול לצאת משליטה ואז עלולה לקום פה ממשלה אחרת מבלי שאף אחד יתכנן זאת מראש ומבלי שאף אחד באמת ירצה בכך.

הקרב בין הליכוד לציונות הדתית מתנהל כעת סביב אגו, לא סביב עקרונות או ערכים כי קווי היסוד היו ברורים ונותרו כאלה. כיפופי הידיים הם יצריים ורוויי אמוציות אישיות, סמוטריץ’ נלחם על התדמית שלו, נתניהו עמוס רגשות נקם עליזים וזה המניע המרכזי לפלונטר שנוצר. בסופו של דבר כולם מכוונים לכך שברגע האחרון כל אחד ירפה קצת מהלחץ ויימצא הפתרון אבל יחד עם זאת, כשהקרב מתודלק מאמוציות ולא משכל, הוא עלול גם לצאת משליטה ולהתהפך על הראש של כולם.

2.
הספר הבא: ספר האליבי
נתניהו לא באמת חשב שתהיה לו ממשלת ימין. עכשיו הוא זקוק לקצת זמן כדי לסדר מחדש את הקלפים

השורות הנכתבות מעל גבי במה צנועה זו עוסקות לא פעם ולא מעט בניתוח משנת עולמו הפוליטית של נתניהו, במהלכים אותם הוגה ועל פיהם פועל אחד הפוליטיקאים המבריקים הקיימים כיום בזירה. מסתבר שדפוס הפעולה שלו מרתק ומחכים אבל באותה מידה הוא מאוד קבוע וצפוי מראש.

משכך, קל מאוד להעריך ולהבין מה קורה בימים אלה בתוך ראשו של נתניהו ומה גורם לו לפעול כמו שהוא פועל. יחד עם השאיפה שלו להקים אכן ממשלת ימין על מלא כמו שהוא הבטיח, אפשר להבין את החרדה הקיומית אליה הוא נכנס בשבועות הללו כשהוא גילה פתאום את מלכודת הדבש אליה נכנס. הוא עצמו עדיין משתאה ומתקשה להאמין שהאופוריה אותה צייר ואותה הוא מכר לאנשים אכן עומדת להתגשם מול עיניו. הקמפיין הפך למציאות מבלי שהוא באמת התכונן לכך. הוא יותר בנה על זה שממשלת ימין על מלא תישאר בגיזרת החלומות שלא יתגשמו ותמתין בסבלנות לקמפיין הבא.

לנתניהו הספיק כבר ניסיון אחד עם שר ביטחון בשם ליברמן, שמכר לבוחרים שלו מדיניות ימין לאומית חזקה והבטיח לחסל את הנייה וכשזה לא קרה, האשם היחיד היה כמובן ביבי. נתניהו יודע בדיוק מה המשמעות של ממשלת ימין על מלא. יש לו רשימת מכולת ארוכה מאוד אותה הוא הבטיח למצביעים במישרין או בעקיפין וכעת הוא מעיין בה ומנגב אגלי זיעה ממצחו.

כשסמוטריץ’ דורש את תיק הביטחון הוא מגיע עם סל ענק של ציפיות מצד הבוחרים שלו שמחכים לראות כיצד הוא מפסיק את העברת מזוודות הכסף לחמאס, כיצד הוא ממוטט את חמאס בכלל ומחזיר את השקט לדרום, כיצד הוא עושה סוף לגל הטרור הנורא ביו”ש, כיצד הוא בונה הרתעה מול חיזבאללה שצמח בעשור האחרון לממדים מפלצתיים, כיצד הוא משנה את הוראות הפתיחה באש לטובת חיילים, כיצד הוא מחיל ריבונות מלאה ביהודה ושומרון ועוד כהנה וכהנה.

אם סמוטריץ’ באמת יגיע ללשכה הנחשקת בקומה ה-14 בקריה הוא יגלה מהר מאוד את משמעות הביטוי ‘דברים שרואים מכאן לא רואים משם’. בסופו של דבר המדיניות נקבעת ע”י אנשי המקצוע בשילוב השיקולים המדיניים אבל כשהחלומות לא יתממשו במלואם, האחריות הפוליטית תתגלגל ללשכתו של נתניהו. סמוטריץ’ לא יודה בכשלון ולא יסביר שיש אנשי מקצוע אלא יגיד: ביבי לא נתן לי לעשות את מה שרציתי.

וזה בדיוק הסיפור של כל רשימת המכולת הארוכה הממתינה לו. לבן גביר יהיו דרישות משלו בביטחון הפנים, לשר השיכון יהיו דרישות מאוד ברורות איך למלא את רצון העם להוריד את מחירי הדיור באופן דרסטי, לשר האוצר יהיו דרישות להשביע את רצון האזרחים ולהוריד את יוקר המחיה באופן משמעותי ומורגש, לשר המשפטים יהיו דרישות לחולל רפורמה נגד בג”ץ והפרקליטות בדיוק כמו שהימין הבטיח, כל הדברים הללו לא יכולים באמת להיפתר, אי אפשר לחולל בהם שינויים מרחיק לכת ובוודאי שלא תוך זמן קצר, מה שמזמין מהר מאוד זעם ותסכול מצד העם. והזעם הזה לא ייעצר במשרדי הממשלה אלא יתגלגל לפתחו של ראש הממשלה כמובן.

נתניהו חושב כמו נתניהו, הוא מחשב כבר עכשיו את המהלכים ומתחיל לפחד שסמוטריץ’ רוצה את הביטחון כדי להאשים אותו בהמשך הטרור, דרעי רוצה את האוצר כדי להאשים אותו בהמשך יוקר המחיה, בן גביר רוצה את ביטחון הפנים כדי להאשים אותו במצבה של המשטרה והפשיעה בארץ, כל אחד ינסה לשמור על הקריירה שלו על גבו של נתניהו. לא זו ממשלת החלומות שנתניהו חלם עליה, היא טובה כדי לשלהב את הרוחות בימי בחירות, אבל היא לא באמת טובה כדי להיות מציאותית. מהבחינה הזאת עדיף שיהיה גם איזה גנץ בממשלה שניתן יהיה להאשים גם אותו.

ונתניהו כמו נתניהו מכין כבר עכשיו את האליבי, מנסה למנוע את הכשלים ולהכין את הקרקע להסברים. סמוטריץ’ כבר שמע השבוע על הצורך לוותר על משרד הביטחון, כמובן רק בגלל ממשל ביידן, כי האמריקאים לא אוהבים את זה וצריך להיזהר. אף אחד לא שאל את עצמו: רגע, להיכן נעלם נתניהו שידע להיות חזק מול אובמה ולעמוד כצור חלמיש מול ממשל אמריקני עויין? מה פתאום עכשיו הוא מתקפל ונותן לממשל ביידן להכתיב לו את מי למנות לשרים בממשלתו? אז כנראה שהסיפור הוא לא אמריקה, הסיפור הוא החרדות בבית משפחת נתניהו.

נתניהו העניק השבוע לבן גביר הבטחות שכולם יודעים שלא ימומשו, אבל גם אם חלק מזה ימומש עדיין מדובר בהליכים יחסית מינוריים. נוכחות יהודית בחומש ובאביתר יש כבר היום ואפשר איכשהו להסדיר זאת בעדינות, שימו לב שנתניהו לא התחייב לבן גביר על החלת ריבונות ואפילו את ההכרה בהתיישבות הצעירה הוא דוחה ל-60 יום אחרי הקמת ממשלה ולא שבוע כמו שהבטיח לפני הבחירות. גם זה חלק משיטת הסלמי של נתניהו, לא לדחות למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים. אחר כך העם ישכח והכל יהיה בסדר.

מבחינת נתניהו, כשסמוטריץ’ יוותר על הביטחון זה יגרום לתנועה סיבובית ויעזור לו לאייש גם את המשרדים האחרים במינויים שיהיו יותר נוחים לו ודרכם הוא יוכל לרכך את המשברים אחר כך. לשם הוא מכוון וזה הרציונל סביבו הוא פועל כרגע. וזו הסיבה השניה לכך שהמשא ומתן נתקע פתאום. נתניהו הבטיח פעם “ריבונות ביום ראשון” וזה לא קרה, כעת הוא דיבר על “ממשלה יחד עם השבעת הכנסת” וגם זה לא קרה, מדהים לעקוב אחרי ההתנהלות של האיש הזה ולראות את אותו דפוס פעולה, את אותם מהלכים, כמה שהאיש הזה גאון – ככה הוא צפוי ושקוף.

בסופו של דבר כשתקום ממשלת ימין, היא לא באמת תהיה ממשלת חלומות כמו שמכרו לנו בקמפיינים. יהיו אמנם שינויים לטובה אבל הם יהיו די קוסמטיים ביחס למהות. זה כמובן רצוי ועדיף בהרבה על ממשלת שמאל אבל עדיף לא לפתח ציפיות. בינתיים, ביבי כבר מכין את האליבי ושוקד על בניית סל ההסברים שיבואו אחר כך.

3.
לחיי הפופוליזם:
מי שנמצא באופוזיציה והאחריות לא עליו יכול לדבר כמה שהוא רוצה, מילים לא עולות כסף

מערכת ההסתה המשומנת נגד הציבור החרדי, נכנסה השבוע לפעולה מואצת בעקבות הדלפות לא אחראיות ולא מדויקות מחדרי המשא ומתן בין המפלגות החרדיות לנתניהו. הדיווחים סיפרו על העלאה משמעותית בקצבאות הישיבות והכוללים, מה שהצית מיד את גל ההסתה מצד ליברמן וחבריו שמצאו אפיק נוח לנתב אליו את תסכולם מהמפלה הצורבת בבחירות.

כותרות המהדורות ודפי העיתונים התמלאו בתחזיות קודרות ודיווחים מודאגים על עתיד קופת המדינה ועל הסחטנות. מסתבר שהאופנה לא משתנה בתחום הזה ומה שהיה טוב בשנות השלושים ובשנות השבעים טוב גם היום, לא מחליפים טיעונים ולא סיסמאות. הטכנולוגיה התקדמה, התחום הזה נותר כפי שהיה.

בפועל, בחדרי הדיונים עוד לא נסגר כלום וגם תוכן השיחות לא אמור להיות כל כך מפתיע ודרמטי. לכולם ברור שכשהחרדים מקימים ממשלה עם נתניהו, המחיר הוא חתירה לתיקון האפליה ושיפור התקציבים למוסדות התורה, כשבסופו של דבר הקצבאות יהיו נמוכות יחסית למצופה ויחסית לכל פרמטר קיים, כי זה מה יש. גם גדולי המסיתים מכירים את המספרים ויודעים שלא מדובר ב”שוד קופת המדינה”, אבל כשאפשר להסית אז למה לא, זה לא עולה כסף.

המפלגות החרדיות תמיד יהיו בבעיה. הרי כשהן יושבות באופוזיציה, הממשלה דורסת אותן ללא רחמים, וכשהן חוזרות לקואליציה ומבקשות צדק, אותם אנשים שעברו לאופוזיציה מתחילים להסית. כך שבפועל אין דרך להיות גם צודקים וגם וחכמים וחפים מביקורת, לכן צריך פשוט להמשיך לעשות מה שצריך לעשות ולהתעלם מרעשי הרקע וזה בדיוק מה שהנציגים החרדים עושים.

במקביל, עם הצהרת האמונים של הכנסת ותחילת עבודתה השוטפת השבוע, נפתחה גם האפשרות של חברי כנסת להגיש הצעות חוק ולהניחן על שולחן מזכירות הכנסת. עוזרי ח”כים חרוצים כבר נערכים לכך מראש ומכינים את כל הצעות החוק שמוגשות ברגע שהאפשרות נפתחת.

יחצני חברי כנסת מהאופוזיציה הנכנסת, מיהרו לפרסם את רשימות החוקים שהגישו כדי לעשות קולות של עבודה ועשיה. ברשימת החוקים שהגישו חברי יש עתיד, המחנה הממלכתי והעבודה אפשר למצוא חוקים דרמטיים וחסרי תקדים למען שכבות חלשות, למען צדק חברתי, למען פגיעה בתורה ובצביון היהודי של המדינה וכן על זה הדרך. הם מנופפים כעת בחוקים הללו מסיבה אחת: כי הם יודעים שהם באופוזיציה והחוקים לא יעברו, ואז ניתן יהיה להטיח ביקורת קשה בממשלה המרושעת שמונעת את כל הטוב הזה.

אבל אף אחד לא יעצור וישאל: רגע, השניה סיימתם קדנציה של שנה וחצי במוקדי קבלת ההחלטות. איפה כל זה היה כשהייתם שם? למה החוקים האלה לא קודמו עד היום? אבל אף אחד לא ישאל כי לאף אחד לא אכפת. המהות לא מעניינת אף אחד, העיקר לעשות כותרות, תקשורת, יח”צ והרבה רעש.

הגשת עשרות החוקים הללו השבוע היא פופוליסטית בדיוק כמו ההסתה המשתוללת נגד החרדים. כולם מבינים שאין כאן שום דבר ממשי אבל כשאתה באופוזיציה והאחריות כבר לא עליך, אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה. מילים לא עולות כסף.

כשתקום ממשלת ימין וחרדים היא תהיה מלווה במקהלה צורמת במיוחד וזה בסדר, אלה חוקי המשחק וזה היה צפוי מראש. החכמה כרגע היא פשוט לא להתרגש. להתעלם וזה יעבור, זו לא משימה קשה עבור מי שיושב על כסא המנצח.

הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן