לא עלה בידו: נתניהו מציג ממשלה בעל כורחו / יוסף טיקוצ'ינסקי

1.
אלה בידו
גם בשיחת הטלפון החגיגית, נתניהו לא נראה מאושר ולא רק בגלל שעדיין אין לו הסכמים חתומים

כפי שמתרחש לעיתים קרובות מידי, גם השבוע ליווה אותנו איזשהו צמד מילים שנכנס מהשדה הפוליטי אל תוך שיח הציבורי ונאמר בלי סוף בכל הזדמנות וקונוטציה אפשרית עד לזרא. והשבוע היו אלו כמובן המילים עלה בידי – אותו צמד מילים שראש ממשלה צריך לפי הנוהל הטרחני לומר לנשיא המדינה בשיחת הטלפון המאולצת והמלאכותית ביותר שקיימת בתהליך סיום מערכת בחירות והקמת ממשלה.

לצמד המילים הזה נלווית תחושה של עייפות, אלו מילים שנשמעות מתנשפות ממאמץ אך עם זאת מהולות בסיפוק על דרך ארוכה ומייגעת שהגיעה לסיומה הטוב. כשאדם מוציא צלחת מארון הכלים במטבח, הוא לא מרגיש ש'עלה בידו' להוציא צלחת, זו לא פעולה שדורשת מאמץ ולכן אין לו שום תחושה מיוחדת מהתוצאה. אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות כשבחור מסיים בסוף הזמן את המסכת הנלמדת בישיבה, הוא מרגיש ש"עלה בידו" לסיים את המסכת. הוא עשה דרך ארוכה, השקיע מאמץ ולבסוף הצליח.

כשראש ממשלה מיועד אומר 'עלה בידי' הוא מתכוון – או לכל הפחות אמור להתכוון – לומר במילים אחרות: עשיתי דרך קשה והנה למרות כל החסמים והעיכובים, הצלחתי להקים ממשלה. כל ראשי הממשלות הקודמים ראו בשתי המילים הרשמיות והמאולצות הללו אקט של ניצחון, של סיום טוב לסיכום ההישג שהביאו בבחירות. הדרך הסתיימה והממשלה יוצאת לדרך.

אבל כמה שהמילים הללו מאולצות ומלאכותיות בכל הקמת ממשלה נורמלית, היה בהן משהו מאולץ וקשה הרבה יותר כשנתניהו אמר אותן ביום רביעי בלילה, דקות ספורות לפני תום המנדט שקיבל מהנשיא. המילים הללו נשמעו מתנשפות יותר ומאולצות הרבה יותר, משום שאת ה'עלה בידי' האמיתי נתניהו כבר אמר במוצאי הבחירות כשהתבררו התוצאות בקלפי. באותן שעות היה ברור שההישג הושג וכעת הקמת הממשלה היא מהלך ברור מאליו שצריך רק להתרחש טכנית כמה שיותר מהר.

את המאמץ הכביר עשה נתניהו לאורך ארבע שנות משבר פוליטי עמוק וכל מה שהוא אמר וביקש זה רק להשיג את שישים ואחת המנדטים הנכספים, כל השאר כבר יקרה מאליו. אבל מה שקרה רגע אחרי שהחלום התגשם, זה שנתניהו נעץ סיכה בבלון הניצחון והוציא לכולם את השמחה ואת החדווה, הוא מחק את החיוכים מעל הפנים של כולם כולל כולם. וככה לא נראה ניצחון.

כשחלפו הימים והמשברים רק התחילו, ה'עלה בידי' כבר החל להישמע פחות מובן מאליו. ההסכמים הקואליציוניים נתקעו ולא התקדמו בכוונת מכוון, כולם נסחבו עד לרגע האחרון ורובם הגדול לא נחתמו עדיין באופן סופי נכון לשעת כתיבת שורות אלו, גם לאחר ההכרזה החגיגית. אבל לנתניהו היה דד-ליין ולא היתה לו ברירה אלא להכריז את המילים הרשמיות ולכן הסתפק בסיכומים עקרוניים מול השותפות האחרות.

ושוב חזרנו לאותה סיטואציה: לא ככה נראה ניצחון. לא ככה אמור להיראות ראש ממשלה שאומר את צמד המילים לנשיא המדינה. לנתניהו עדיין אין ממשלה, אף הסכם לא נחתם סופית עם המפלגות האחרות וגם בתוך הליכוד פנימה לאף אחד לא ברור מה הוא הולך לעשות בממשלה הבאה. אם ננסה להשוות את מה שקורה עכשיו לאופוריה שהיתה במוצאי הבחירות או להבטחות הלוהטות שפוזרו לציבור לפני הבחירות, קשה יהיה להאמין שמדובר באותו מועמד ובאותה מפלגה, ובכלל באותה מערכת בחירות.

אבל השעון תיקתק והמילים הללו היו חייבות להיאמר, אז הן נאמרו, מהשפה ולחוץ ולצורך הפרוטוקול. למעשה, נכון לכתיבת שורות אלו עדיין לא עלה בידו להרכיב ממשלה. כן, אותה ממשלה שרק לפני חודש וחצי היתה אמורה להיות הדבר הכי פשוט ומובן מאליו עדיין לא באמת קמה כי טכנית ההסכמים עצמם עדיין לא נחתמו. ושוב, גם השבוע עולה אותה הבנה ומחלחלת, שהאדם שניצב לפנינו לא באמת רוצה ממשלה. שוב שפת הגוף שלו בוגדת בו וסותרת את המילים שיוצאות מפיו.

לכולם ברור אמנם שהתהליך כרגע הוא טכני, אף אחד לא חשב לרגע שנתניהו לא יכריז עלה בידי ולא יקים את הממשלה שהבטיח. נתניהו אכן יקים אותה, ההסכמים הקואליציוניים אכן ייסגרו וייחתמו בקרוב והממשלה תצא לדרך, אבל אי אפשר כבר להסתיר שזה קורה רק מתוך אילוץ. גם אלה שפקפקו בזה בתחילה מתחילים כבר לחשוב אחרת, כל יום שחולף והממשלה לא יוצאת לדרך מחדד עוד קצת את ההכרה בכך שנתניהו לא באמת רוצה להקים ממשלה, אלא שכעת כבר אין לו דרך חזרה.

ההסכמים הקואליציוניים טרם נחתמו אבל בציונות הדתית ובעוצמה יהודית כבר פרסמו את עיקרי ההסכם שעומד להיחתם ולפי רשימת ההבטחות הארוכה והדרמטית ברור שאף אחד לא באמת מתכוון לקיים אותה כלשונה. וזה רק מהווה עדות נוספת שנתניהו צריך כעת את הממשלה לצורך עצם הקמתה, אבל לאורך הזמן הוא יעשה הכל כדי להכניס את גנץ פנימה ואפילו לפרק הכל בעוד כשנה או שנתיים כדי להימלט ממועקת הימין על מלא.

שפת הגוף של נתניהו מסגירה את האמת וזה השתקף גם מהסרטון שיועציו פרסמו משיחת ה"עלה בידי" עם הרצוג. נתניהו נראה שם מחויך אבל לא ממש מאושר, וזה לא רק בגלל שטכנית עוד אין לו ממשלה ביד והוא עלול להיות חשוף לבג"צים שאולי יוגשו, זה בעיקר בגלל שהוא יודע שלבסוף כן תהיה לו ממשלה.

2.
היהפוך עורו
בן גביר מנהל קרב על אישור חוק הסמכויות במשטרה, אבל משדר בעקיפין: הפסקתי להתלהם, באתי לעבוד

במרכז תשומת הלב של בניין הכנסת, עמד השבוע ח"כ איתמר בן גביר כשהוועדה המיוחדת שקידמה את החוק שהוא דורש מנתניהו, קיימה דיונים סוערים ומתוחים בניסיון לאשר את החוק שיעניק לשר הנכנס סמכויות רחבות על המשטרה.

חברי האופוזיציה הנכנסת הגיעו בזה אחר זה לוועדה ושפכו את אשר על ליבם, כשהם מנקזים לדיונים הללו את כל השנאה שרכשו לבן גביר לאורך השנים. ההתנגדת החריפה לחוק לא הגיעה רק מתוך צמרת המשטרה אלא מכל מי שניצל את הבמה כדי להתנגח בבן גביר אישית ודרכו גם בנתניהו שעומד להקים אתו ממשלה ומעביר עבורו חוקים דרמטיים כל כך עוד לפני שהוקמה ממשלה.

מדובר בחוק לכאורה מהפכני, אבל בסופו של דבר גם הגיוני, שמעניק לשר סמכויות על התחום עליו הוא מופקד, בפרט בגוף כמו משטרה שפועלת כגוף רשמי של המדינה. אבל השיח בוועדות לא היה רק על עצם סעיפי החוק אלא על העובדה שמי שמקדם זאת הוא בן גביר בשיתוף עם נתניהו, שני האישים הנחשבים לסדין אדום בשמאל ובעולם המערבי.

במקביל פרסמו מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית את עיקרי הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים האמורים להיחתם עם הליכוד. בציונות הדתית התגאו ברשימה ארוכה של סעיפים אבל בעוצמה יהודית הציגו כמה סעיפים קצרים אך דרמטיים המדברים בעיקר על אחת ההבטחות המרכזיות של בן גביר: לשנות את הגיבוי לחיילים ושוטרים דרך שינוי הוראות הפתיחה ובאש והשליטה בהתנהלות המשטרה כפי שהוא מבקש להחיל בחוק, כשהמטרה הסופית היא מלחמה בטרור ובפשיעה.

למעשה רבים טענו לאחרונה כולל נתניהו בראיונות לכלי תקשורת זרים ואפילו בן גביר עצמו ניסה לרמוז על כך, שמשהו השתנה בבן גביר והאיתמר שעומד להיכנס למשרד ביטחון הפנים הוא כבר לא אותו איתמר שבנה לעצמו תדמית ארוכת שנים של בריון שכונתי שהגיע לעשות סדר מול הערבים והשמאלנים. בהסכם הקואליציוני שהוא הציג שלשום מסתמן שמבחינתו לפחות זה נכון.

ליהדות החרדית יש מחלוקת השקפתית קשה מאוד עם בן גביר ועם כל מה שהוא מייצג ובנקודה הזאת אין שינוי. בנושא לאומנות היתר, ההתגרות המסוכנת באומות ושלא לדבר על העליה האסורה והמסוכנת להר הבית – בן גביר לא השתנה ובנקודות הללו הדברים נשארו כשהיו, אבל מבחינת תדמית פוליטית ציבורית נראה שהגיל והנתונים הסביבתיים בכל זאת עשו משהו.

הראשונים שהתריעו על כך היו חבריו של בן גביר עצמו כמו ברוך מרזל ובנצי גופשטיין שכבר אחרי הבחירות טענו שאיתמר בן גביר כבר לא מייצג את רוח תנועת עוצמה יהודית כפי שהם הקימו אותה וכמו שהם רצו לראות אותה. בהמשך, נתניהו הפך להיות המייצג הטוב יותר של בן גביר מול התקשורת הזרה כשניסה לרכך את הדאגה בארה"ב ובאירופה מממשלת הימין הקיצוני שעלולה לקום בישראל כשהוא מסביר שהאיש השתנה ובאופן כללי הוא אינו מסוכן כמו שאוהבים לעשות ממנו.

בינתיים בן גביר עצמו הוריד את הטונים. הוא כבר לא מתלהם כפי שהיה פעם ולא משתולל כמו שעשה בנערותו. השבוע הוא ניהל קרב בוועדה כדי לקדם את החוק שלו כשהוא משדר בעצם מסר פשוט: כשפוליטיקאי מפסיק לדבר הרבה הוא מתחיל לעשות יותר. בן גביר ממוקד מטרה כעת והוא מנסה לקדם את מה שהבטיח לשוטרים והחיילים שבחרו בו ובעצם אומר: הפסקתי לצעוק ולהתלהם, באתי לעבוד. ואלי דווקא הנקודה הזאת היא זו שמרגיזה את יריביו יותר מכל.

3.
שאלה של תזמון
המסרים מלפני 20 שנה ורצף האירועים שאינם קשורים זה לזה

בניגוד לרוח השורות הנכתבות בדרך כלל מעל במה צנועה זו, נבקש את רשותכם הפעם להציג בפניכם בשורות הבאות רק כמה עובדות וכמה נתונים על שתי אנקדוטות שהתרחשו השבוע, רק סיפור דברים בעלמא, את הפרשנות יעשה כל אחד לעצמו כפי ראות עיניו.

רבים מבני הדור הצעיר לא זוכרים את תקופת ממשלת אריאל שרון שהוקמה בשנת תשס"ג, אז כיהן נתניהו בתפקיד שר האוצר וחולל את המהפכה הדרמטית בקצבאות הילדים, אותן הוא קיצץ ללא רחמים תוך התעלמות מזעקות המפלגות החרדיות.

מאז עשה נתניהו דרך ארוכה, הרבה דברים השתנו, אבל קצבאות הילדים שקוצצו לא חזרו. בפוליטיקה שוכחים מהר וגם האנשים עצמם משתנים – לפעמים גם לטובה.

אבל השבוע היה מישהו שטרח להזכיר לנו את התקופה הזאת, וזה לא אחר מאשר נתניהו עצמו. יועצי התקשורת של ראה"מ הנכנס פרסמו ברשת החברתית ראיון שקיים נתניהו רק לפני כשבועיים בתוכנית אירוח של הפסיכולוג הקנדי הנודע ג'ורדן פיטרסון. במשך שעה ועשרים דקות של התוכנית, הסביר נתניהו בצורה רהוטה ומושלמת כדרכו את עמדותיה של ישראל בנושא הפלשתיני, בנושא איראן ובעיקר בנושא הכלכלי. הוא הציג בגאווה את האופן בו ניהל את קופת המדינה ואז הגיע כמובן לתקופתו כשר אוצר כשהוא מסביר את ההצלחה הפוליטית שלו למרות הביקורת שספג.

בשלב זה השמיע נתניהו את הדברים הבאים, והם לא נאמרו על ידי ליברמן ואפילו לא על ידי לפיד. "הבדואים בנגב והחרדים לא עבדו כי היו להם הרבה ילדים, והמגזר הפרטי נאלץ לשלם על זה. כשהחלטתי על קיצוץ הפכתי ללא פופולרי", אמר נתניהו באנגלית משובחת. "היועצים שלי אמרו לי שאם אקצץ בתקציבים, לעולם לא איבחר שוב, כשהייתי שר אוצר, המדינה הייתה במשבר עצום, אני הבנתי שמדובר בבעיה מבנית, יש לנו מערכת חינוך טובה, אז למה אנחנו נגררים מאחורי כל מדינות אירופה?".

והוא המשיך: "הבנתי שאני צריך לקצץ במערכת הרווחה ה"מפוארת" של ישראל שעודדה אנשים לחיות מקצבאות ולא לצאת לעבוד. קצבאות הילדים בישראל עבדו עד אז בצורה יוצאת דופן ועלו בצורה עוקבת בכל פעם שנולד לך ילד". הוא הסביר גם את ההשלכות הפוליטיות שהיו לכך ואמר כי "כשרצתי בראשות הליכוד המפלגה שלי הצטמקה ל-10% מהכנסת, כמעט נעלמתי, היום אנחנו המפלגה הגדולה ביותר בישראל, שרדתי מוות פוליטי".

כאמור, הדברים הללו לא נאמרו על ידי ליברמן ולפיד אבל אחרי שהתפרסמו השבוע, הם זכו לתגובות נלהבות מכיוון צמד הלשעברים הללו שאמרו כי "לראשונה, אנחנו מסכימים עם נתניהו". זו היתה תקרית אחת שלא זכתה השבוע להבלטה והובאה כאן כמו שהיא. תקרית שניה שהגיעה לכותרות השבוע התרחשה בתוך לשכת נתניהו עצמה וגם אותה נביא רק כרצף עובדות, ללא פרשנות.

לאורך כל שנות כהונתו, התפאר נתניהו בכך שהוא לא מחזיק טלפון סלולרי. אבל אחרי ההליכה לאופוזיציה לפני שנה וחצי הוא הודיע רשמית כי רכש לראשונה בחייו 'סמארטפון' חדש ואף פרסם את המספר כשהוא מזמין את כל הציבור לשלוח לו הודעות. בלי שום קשר, השבוע פרצה סערת ההדלפת מלשכת נתניהו כשרוב עובדי הלשכה נשלחו לבדיקת פוליגרף.

הסערה פרצה לאחר שכמה חברות כנסת טענו כי פרטים חסויים מפגישות שקיימו עם נתניהו בנושא התפקידים בממשלה הבאה דלפו והגיעו לעיתונאים. בפגישות הללו נכחו רק צוות מצומצם של יועצים שנשלחו כולם לבדיקת פוליגרף ולאחריהם נשלחו רוב עובדי הלשכה, גם אלה שלא נכחו בשיחות.

לאחר מכן פרסמה לשכת נתניהו הודעה רשמית בה נאמר כי כל אלה שנשלחו לבדיקה נמצאו דוברי אמת. כלומר: אף אחד מהם לא היה זה שהדליף, כולל אלה שנכחו בפגישות. ההודעה רק העצימה את התמיהה מי הוא זה אם כן שהדליף את הפרטים החסויים.

אחרי יממה של תמיהה ציבורית שכנראה חלחלה כלפי מעלה, פרסמה לשכת נתניהו הודעה מתוקנת ובה נאמר כי בעצם לא כל היועצים יצאו נקיים בבדיקה ולכן הוחלט, שאין יותר כניסת יועצים לפגישות וכי יועצי ח"כים שמגיעים לפגישות לא יורשו בכלל להיכנס ללשכה. זאת למרות שאף אחד לא חשד מלכתחילה ביועצים חיצוניים משום שהם בוודאי לא נכחו בפגישות הסגורות.

אלו כאמור העובדות, זה מה שקרה השבוע, אלה הנתונים שלא התפרסמו בהבלטה. המסקנות כאמור נותרו פתוחות ויעשה בהן כל אחד כראות עיניו.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

לתגובות: [email protected]