מערכת הבחירות כבר מזמן תמה לה, הרכבת הממשלה גם היא כבר הסתיימה ואפילו טקסי החילופים במשרדי הממשלה כבר נגמרו כולם.
גם בתקשורת הפנימו את תוצאות הבחירות ואט אט הסערות השונות תופסות את מקומן שוב בשיח התקשורתי, אחרי שנעדרו למשך כשנה וחצי ושומו שמיים, אבל אפילו יוקר המחיה חוזר להדאיג את התקשורת כולה. טוב נו, אחרי החופש הגדול שנטלו לעצמם בממשלת המיעוט, הגיע הזמן לחזור ולהוביל סדר יום "מקצועי".
רק במקום אחד טרם הפנימו את תוצאות הבחירות: בצבא הגנה לישראל. הצבא שאמור להתנהל בכפוף לממשלה, מתנהל בכפוף לאופוזיציה כאילו לא נערכו כאן בחירות, כאילו לא התקיימו חילופי שרים וכאילו גנץ עוד עומד בראש משרד הביטחון, ולפיד הוא ראש הממשלה.
מאז השבעת הממשלה, הספיקו במנהל האזרחי לבצע באישון לילה כבר כמה פינויים של ישובים, הספיקו להכריז על כמה מקומות שטח צבאי סגור ואפילו צווי אלוף נחתמו נגד פעילי ימין.
על פי ההסכמים הקואליציוניים, ברור שמה שהיה לא יהיה. ההפקרות של הבנייה הפלסטינית בשטחי c, אמורה להיפסק. הניסיון להצר את צעדי ההתיישבות, אמור להיבלם. המתיישבים ביו"ש יוכרו כבני אדם עם זכויות ואפילו היישוב חומש לא יפונה.
אבל את הצבא לא מעניינים הסכמים, גם את המנהל האזרחי לא מעניין שהם עוברים לידיו של סמוטריץ' ועולם כמנהגו נוהג. יישובים מפונים צווי אלוף ממשיכים להיחתם ולסגור נערים צעירים, בלי יכולת להמשיך בחיים תקינים.
כשקוראים את ההסכמים הקואליציוניים, הכיוון שאליו הצבא אמור ללכת, ברור לכולם. חוץ מלצה"ל, שממשיך לנהוג פה כאילו כלום לא השתנה.
מאז היוודע תוצאות הבחירות וביתר שאת מאז נחתמו ראשוני ההסכמים הקואליציוניים, העצומות נגד הממשלה, מטעם גורמי צבא לשעבר, צצו כפטריות אחר הגשם. השריונרים לדורותיהם, הטנקיסטים, טייסי הקרב, רמטכ"לים בדימוס, אלופים ותתי אלופים, כולם התגייסו לחתום על עצומות המתריעות מפני קץ הדמוקרטיה. רק עצומת השין גימלים (ש"ג) טרם ראתה אור, אבל אל תכססו ציפורניים, אם לא תהא ברירה, גם תורה יגיע.
חלק מהחותמים על העצומות השונות, כבר רמזו שישקלו לא להתייצב לשירות המילואים ואוטוטו סירוב הפקודה כבר חתום.
בצה"ל כמובן לא מתייחסים לעצומות שכאלו. באופן רשמי, בצבא לא מתעסקים בנושאים פוליטיים, אבל בפועל בצה"ל מצטרפים לאיומים על המרד הצבאי. דה פקטו.
העובדה שהצבא והמנהל האזרחי, ממשיכים בשגרת חייהם כאילו כלום לא השתנה, היא בהחלט היענות לקריאות למרד.
לא מכבר, הרמטכ"ל שיגר איגרת לחיילים ומפקדים, בעקבות חייל שנכנס למחבוש רק בגלל שאמר שבן גביר יעשה סדר. הרמטכ"ל הסביר שהפוליטיקה לא יכולה להיכנס לצבא ואפילו דיבר לא מעט על האסון שיכול להתרחש, אילו הפוליטיזציה תיכנס גם לשירות הגוף הזה.
ההתנהלות של הצבא בנוגע ליו"ש מלמדת, שהפוליטיקה כבר מזמן נמצאת עמוק בצבא. והאמת היא שאם חיילת יכולה להפגין נגד הממשלה במדים, והרמטכ"ל או דובר צה"ל לא משמיעים אפילו מחאה קלה, אז מה הפלא שבצה"ל ממשיכים ליישם את מדיניות השמאל?
מתברר שבעוד אחרים מדברים על מרד, מאיימים על שבירת כלים, ורומזים על הפיכה נדרשת, בצבא מבצעים הפיכה משלהם. רצונות הממשלה לא ממש מעניינים אותם, והם מתנהלים כאילו השיחות בין גנץ לאבו מאזן עדיין נמשכות.
הגיע הזמן שגם בצבא יפנימו: במדינה דמוקרטית, אין מקום לשלטון צבאי. אבל לא רק, אלא גם אין מקום להתנהלות כמדינה עצמאית. צה"ל והמנהל האזרחי צריכים להבין שהם צבא העם, ועכשיו העם אמר את דברו. כל התנהלות אחרת, היא עונה להגדרת הפיכה צבאית, או מרד הגנרלים.
