"הגיע הזמן לצאת להפגין ולהרעיד את המדינה" נאם אתמול בפאתוס שר הביטחון לשעבר, רמטכ"ל לשעבר ופוליטיקאי בכיר בהווה העונה לשם בני גנץ, בישיבת הסיעה השבועית שלו. הישיבה שמהווה הזדמנות שבועית לקבל את ליטרת תשומת הלב שחסרה כל כך מאז שעזב את משרד הביטחון, הטיסות לבית הלבן פסקו, ואפילו הסיורים על הגבול עם משקפת צבאית, כבר לא קיימים.
במשך השנים הקצרות שבהן הוא בפוליטיקה, גנץ עמל קשה בניסיון לבנות את תדמיתו הממלכתית, ואפילו שינה את שם מפלגתו מכחול לבן למחנה הממלכתי. אבל מאז שהוא נזרק אל האופוזיציה, לראשונה בחייו הפוליטיים, הוא מאבד לאט לאט את הממלכתיות ורומס אותה ברגל גסה. אתמול, גם שאריות הממלכתיות התאדו כשהוא מצטרף אל שורת מנהיגי האופוזיציה ומערכת הביטחון והמשפט בעבר, שקראו למרד אזרחי נגד הממשלה.
ההתבטאות האלימה של גנץ, שבהמשך חידד אותה פעם נוספת והזהיר את נתניהו ש"אם תמשיך בדרך שבה אתה הולך, האחריות למלחמת האחים תהיה עליך", יכולה להעיד על הלחץ שבו הוא נמצא. אולי אפילו מספרת את סיפורו העגום של האיש שנגרר בלי רצון אל מלחמת ה-'רק לא ביבי' ונשאב אליה כל כך עמוק, מבלי יכולת להתנתק ממנה, אחרי שכבר הפך לאחד מסמליה.
האמת היא שהאומנות הפוליטית של גנץ בפוליטיקה היא האלתור. פעם הוא שובר שמאלה ופעם ימינה, פעם מאגף את לפיד מימין, ופעם מאגף את עודה משמאל. המשותף לכל הוא שאין לו דרך ברורה, והוא ממשיך לחפש את דרכו בניסיון להגיע לתוצאה כלשהי.
לגנץ אין בעיה להיות יום אחד ימין, יום אחד שמאל, ויום אחד לא זה ולא זה. אל דאגה, ביום שלמחרת הוא שוב יחזור ללהטט בין הצדדים, ינסה לקרוץ לכל הכיוונים ויפסיד את התמיכה של כולם.
פעם אחר פעם גנץ מנסה לחשב מסלול מחדש, אבל ברגע הניווט, הקליטה שלו שוב משתבשת והוא מסתובב סביב עצמו. הטעויות שלו עלולות לעלות לו ביוקר, אבל מבחינתו דווקא זו האומנות שלו שמלאה באמירות וגיבובים, ללא שום מחוייבות ועכשיו הוא מנסה את זה בקרב על הדמוקרטיה.
רק בשבוע שעבר גנץ היה זה שזכה לתהילה בקרב רבים, על היותו המבוגר האחראי שמבקש למנוע מלחמת אחים וקורא לנתניהו להקים צוות מיוחד שיקבל בהסכמה את הרפורמה המשפטית, אבל בצל מחאות הכפיים שהוא קיבל, היו כאלו שפספסו את האמירה שלו בה הבהיר כי אם נתניהו לא יקבל את דרישותיו, הדרך לשבירת הכלים תהיה קצרה. "הידברות או עימות" כלשונו של גנץ. "הכדור אצל נתניהו – לשבור את כללי המשחק – או לשמור על מדינת ישראל״.
השבוע גנץ הגדיל לעשות, כשהדף כל סיכוי לגישור כלשהו: "אנחנו שמייצגים בנושא הזה רוב מהעם שמתנגד להפיכה המשטרית – לא נגיע לוועדת הכנסת כעניים המחזרים בפתחים. לא נבוא לתקן רבע סעיף ונאמר תודה" אמר ואיים: "אם לא נגיע להסכמות – נתניהו ושותפיו יאבדו מהלגיטימציה שלהם ברוב חלקי החברה הישראלית – גם בקרב רוב בוחרי הליכוד. אם לא יהיו הסכמות – אנחנו נהיה ברחובות".
נשמע קצת מפחיד? מסכים, אבל מפחיד יותר שהאיש שניצל את ממשלת המעבר כדי לעשות בה כבתוך שלו, וכעת מדבר בקול על רוממות הדמוקרטיה, לא יודע דמוקרטיה מה היא ואפילו לא מבין את ערך הדיונים בוועדות הכנסת. אבל מה אני מצפה ממי שאף פעם לא היה ח"כ מן המניין וחווה על בשרו ועדה מה היא.
למען האמת, ההתנהלות של גנץ והשמירה על הדמוקרטיה בכפוף לתנאים שמתאימים לו, אפיינו את גנץ גם בעבר. כך היה כשביקש לקדם חוק שיאפשר את פיזור הכנסת רק ברוב של 70 ח"כים וימנע מצב בו ראש ממשלה עם שישים ואחת תומכים יוכל לפזר את הכנסת. כך היה כשביקש לקדם את החוק שמגביל כהונת ראש ממשלה, ומשנה את כללי פיזור הכנסת באי העברת תקציב וכדו'. מבחינתו של גנץ, הדמוקרטיה היא קודמת לכל, אבל הדמוקרטיה היא רק בהתאם לעמדותיו, בבחינת "מה שווה הדמוקרטיה אם אי אנחנו לא יכולים לשלוט בה".
