לא למדו לקח? מדוע בן גביר מונע העברת סמכויות מירון לפרוש? / יוחאי דנינו

הבוקר הייתה אמורה לעלות לישיבת הממשלה, הענקת סמכויות בנושא הילולת הרשב"י במירון, כשהשר המיועד להחזיק בתפקיד הוא שר ירושלים ומסורת ישראל, ח"כ מאיר פרוש.

כן, לא איזו בשורה דרמטית, או משהו שנוי במחלוקת לכאורה. בטח אחרי הסכם קואליציוני מפורט, לפיו הסמכויות בנושא, בהתאם לדרישות ועדת החקירה הממלכתית, יועברו לידיו של השר הממונה (להלן: פרוש).

אבל פתאום משום מקום, ברגע האחרון הנושא נדחק מסדר היום, אחרי שהתברר כי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, התפנה לרגע מהעיסוקים בגל הפשע בדרום או בהפגנות השמאל ההמוניות והחליט להתנגד לכך שראש הממשלה בנימין נתניהו יעלה הצעת מחליטים שקובעת כי השר פרוש והפרויקטור מטעמו יהיו האחראיים הבלעדיים. בן גביר דורש שהם יפעלו לפי הנחיות של משטרת ישראל שתהפוך למעשה לאחראית על ההילולא.

העימות של בן גביר ופרוש, הוא לא אידיאולוגי חלילה, והדרישה מבחינתו של בן גביר די ברורה. כמי שאסף אל המשרד בראשותו את העברת כל הסמכויות הנוגעות למשטרה, החל ממג"ב איו"ש ממשרד הביטחון, ועד למשטרה הירוקה מהמשרד להגנת הסביבה והסיירת הירוקה מרשות הטבע והגנים, די ברור מדוע בן גביר מסרב להעביר סמכויות על המשטרה לידי שר אחר.

אם פרוש אכן יקבל את הסמכויות כפי שסוכם, המשמעות היא שבהילולת הרשב"י במירון, מי שיהיה בעל הבית הוא דווקא פרוש, ולא מפכ"ל המשטרה או מפקד מחוז צפון תת-ניצב שועאע (שמגיע מהכפר ימא הדרוזי) כפי שקורה בכל שנה. במצב כזה, בן גביר יוכל להגיע כמובן, אבל כאורח בלבד ולא כבעל הבית ולכך הוא לא בדיוק מסכים. מבחינתו הוצאת הסמכויות בנוגע למירון, פירושה נטילת סמכויות מהמשרד לביטחון לאומי, מה שיתהפך העולם ומבחינתו לא יקרה.

ההתנגדות של בן גביר, אחרי שההסכמים הקואליציוניים נחתמו והוא קיבל את כל מבוקשו והרבה מעבר לכך, היא מקוממת, אבל יש בה גם הזדמנות: להוציא את המשטרה ממירון.

הילולת הרשב"י לא זרה לבן גביר, גם לא התנהלות המשטרה. בשנה שעברה, כשההמונים נאלצו להמתין שעות על גבי שעות בחניונים ללא מים ושתייה, ללא תנאים אישיים מינימליים, בן גביר הסתובב בחניונים וניסה לסייע להמונים שביקשו להגיע אל הציון, ולעיתים הוא אפילו הצליח בכך.

כשהמינוי לשר לביטחון לאומי אפילו לא היה בכיוון, בן גביר גם מתח ביקורת קשה על התנהלות המשטרה: "מצער בעיני שלא עמדו בהבטחות ונאלצתי להתערב כדי שהמשטרה תזרז את יציאת האוטובוסים מהחניונים. לא ברור לי כיצד הותירו אלפי אנשים תקועים במשך שעות וחומרה יתרה יש לראות בכל שאנשים נותרו ללא אוכל ומים".

רגע, זה לא הסוף. "מקבלי ההחלטות היו צריכים לאפשר ליותר אנשים שנתקעו במחסומים והפקקים ללא אוכל ושתייה להיכנס, זאת למרות שרכשו מראש כרטיסים, כפי שהתבקשו. היה צריך להפגין יותר אנושיות ולאפשר ליותר אנשים שמוסרים נפש בשביל להגיע להילולא. אפשר לשמור על חיי אדם, אך במקביל לאפשר ליותר אנשים לחגוג", הוסיף הח"כ דאז ובצדק.

אבל לא בכך הסתיימה ההיכרות של בן גביר עם ההילולא דאשתקד. עוד בימים שקדמו לל"ג בעומר, הוא השתתף בסיור מיוחד שנערך עם הפרויקטור וחברי ועדת ביטחון הפנים של הכנסת. בן גביר, היה מהבודדים שהצביעו מראש על התרחישים שיקרו: "אני מכיר את הציבור ויודע כמה הוא מחובר לכאן ובצדק, ולכן הגעתי לכאן כדי לשאול את השאלות, את המשטרה, את הפרויקטור ואת מי שאחראי, לוודא שיוכלו להיכנס לכאן כמה שיותר, מתוך איזון לרצון של הציבור להגיע בבטחה ובצורה נאותה". התשובות כידוע, לא היו קשורות למציאות, והתנהלות המשטרה הייתה שערורייה.

ההילולא שהתנהלה בצל האסון הקשה במירון, כשהציבור החרדי על רבניו מעניקים את כל הגושפנקא למשטרה, קרסה בשעת מבחן. שוטרים מנעו את הגעת המתפללים למרות שהפרויקטור עמד על רגליו וביקש להכניס מתפללים נוספים שנתקעו בחניונים. סגן השר לשירותי דת באותם ימים מתן כהנא שהיה במקום מתחילת ההילולא ועד סופה, שבר את ראשו מול התנהלות המשטרה, אבל למי היה אכפת.

דיונים פנימיים וראיונות לתקשורת שהעניקו אז כהנא והפרויקטור טסלר, הצביעו באופן חד וברור על האשמים: משטרת ישראל. על אף שהממשלה הפקידה את כהנא לאחראי מטעמה על הפקת ההילולא וארגונה, בשעת מעשה המשטרה נטלה לידיה את הניהול. כך קרה בהתנהלות שהובילה לכאוס בחניונים, כך קרה כשהמוזיקה כבתה ללא סיבה מוצדקת ברחבי ההר, כך קרה כשהמשטרה חסמה באופן שרירותי את הציון, וכך גם קרה כשהמשטרה נעלמה ברגע האמת ואפשרה לכל מי שרצה להקריס את המתווים שאושרו.

לא משנה אם מסכימים עם המתווים או לא, דבר אחד כבר ברור: המשטרה היא לא הארגון שיכול לנהל את ההילולא הזו. בשנת תשפ"א ההילולא שנוהלה על ידי המשטרה הסתיימה באסון עם ארבעים וחמישה הרוגים ועוד עשרות שנושאים צלקות עד היום, ובשנת תשפ"ב ההילולא, קרסה אל עצמה בגלל ניהול כושל של המשטרה.

עם כל הכבוד לבן גביר, ויש המון כבוד, המשטרה היא לא הגוף שיכולה לנהל אירוע שכזה. המשטרה ששמה רגליים לכל מי שביקש לקיים הילולא באגפי מירון, חייבת להיות אחת שמקבלת פקודות ולא כזו שנותנת אותם. השוטרים שעיכבו את רבבות העולים בעודם בחניונים, צריכים להיות אלו שבאים לעשות סדר בהתאם לדרישות של הממונים, ולא להיות אלו שבאים לייצר סדר בהתאם למה שמתחשק להם.

פרוש, הוא אחד האנשים הכי מתאימים לתפקיד, וההחלטה של נתניהו ויהדות התורה למנות אותו לתפקיד, היא ההחלטה המתאימה ביותר. אם הממשלה תתקפל לדרישת בן גביר, גם בנושא הזה, אפשר יהיה לכתוב על הקיר כבר מעכשיו את קריסת ההילולא השנה.

אין מה לעשות, האמת צריכה להיאמר: למשטרה אין יכולת, ואולי אין רצון אמיתי, להבין את הצרכים של המקום הזה, ושל הציבור שמגיע בהמוניו ומצד שני לציבור אין יכולת לסבול שוב הילולא שנהרסת רק בשם אגו. בשונה מהפשיעה שנמשכת יום אחר יום, ואם מבצע אחד לא עזר, אפשר לעשות מבצע חליפי, הילולא יש פעם אחת בשנה ואחרי שהיא נהרסה פעם אחר פעם, רק בגלל אותם גורמים, אי אפשר לחכות עד לשנה שההילולא תצא מוצלחת ולכן ההתנהלות של המשטרה בפעמים קודמות, צריכה להוביל לתוצאה ברורה: או הוצאת המשטרה מהתמונה באופן כולל, או לכל היותר שתהיה בין אלו שמקבלים פקודות ומבצעים ולא ההיפך. ובן גביר, ש-"מכיר את הציבור ויודע כמה הוא מחובר לכאן ובצדק" צריך להיות שותף לצדק הזה ולאפשר את מימוש ההסכם הקואליציוני.

בשונה מההיסטוריה באגודת ישראל בשנים עברו, כיום תור הזהב פורח במפלגה. האחדות שוררת כפי שלא הייתה מעולם וגולדקנופף הפך לצמד חמד של פרוש, אייכלר וכמובן טסלר. הרביעייה הזו הוכיחה בחודשים האחרונים שינוי כיוון ואחדות שיש בה בשורה. עכשיו, כשמסמוס ההסכם שעליו חתמה המפלגה מגיע למבחן, סביר להניח שכל המפלגה תתייצב מאחורי פרוש ותבהיר לנתניהו שאין להם בעיה עם בן גביר, אבל האחריות צריכה להיות אצל פרוש, בדיוק כפי שסוכם.

נכון לימים אלו, נראה שאחרי 75 שנה, בימין למדו לשלוט ולקיים הבטחות. עכשיו התור של המפלגות החרדיות, כי הציבור ששלח אותם לכנסת, לא יסבול פעם נוספת של הרס ההילולא.

מישהו צריך ללמוד לקח ואלו לא החרדים. אלו דווקא השוטרים.