שיחות ההידברות בנושא הרפורמה, התחדשו אתמול בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה בבית הנשיא בירושלים. התקווה היא שאכן ימצא 'שביל הזהב' שיפתור את התעמרות מערכת המשפט באזרחי המדינה, שביל זהב שיהיה מוסכם על כל חלקי האוכלוסייה הפועלים באופן ענייני ויש מקום בליבם גם לאנשים שחושבים אחרת מהם ואורחות חייהם דורשים צרכים אחרים.
זאב אלקין, לשעבר מקורב לראש הממשלה בנימין נתניהו וכיום אויב מר, הכריז אתמול על כך שלדעתו 'יש סיכוי סביר שהשיחות יכשלו'. אמירה שכזו (ועוד מחבר המחנה הממלכתי), פירושה שעדיף להנמיך ציפיות. משום שכשמכריזים כבר בשלב המשא ומתן שיש סיכוי לכך שכל המהלך יכשל, זו תחזית שיוצרת מציאות. מעבר לכך, שכפי הנראה רצון אלקין ועמיתיו שהשיחות אכן יכשלו, הכרזה כזו יוצרת אוירה שכל מטרת השיחות היא לייצר 'מצג שווא' כאילו כל עמדות המשוחחים היא מתוך אידיאולוגיה צרופה, אבל בפועל ימצאו את הנקודה והסעיף להתעקש עליהם ולמצוא את הדרך החוצה חזרה להפגנות הרחוב, מתוך תקווה שיצליחו לקצר בכך את ימי הממשלה.
למען האמת, אין להתפלא על תחזיתו השלילית של אלקין וחברים אחרים ב'מחנה רל"ר' (רק לא רפורמה), שכן האופוזיציה ברובה בנויה משני חלקים המהווים את הכישלון הבסיסי להצלחת שיחות ההידברות. החלק האחד, בנוי על אותם אנשים שאין להם הישגים מרובים בחלק הביצועי ומנוף הקריירה הפוליטית שלהם מתבסס בעיקר על רעש פופוליסטי שהם יודעים לייצר בתקשורת. החלק השני, מורכב מאנשים שניתן למצוא באמתחתם הישגים אלו ואחרים, אך יותר מכך ניתן למצוא שם מטענים של תסכול מ'חוסר אהדה בקהל' ומרירות מכך שלא הצליחו להפיל את יריבם מהשלטון (אין צורך לנקוב בשמות, אלו דמויות שכולם מכירים, אותם ואת מניעיהם).
האופוזיציה הנוכחית מלאה עד אפס מקום, באנשים שדיברו בעבר בצורה 'נחרצת ביותר' בעד השינויים שצריכים להיעשות במערכת המשפט. זה בלתי נתפס עד היכן אדם מסוגל להגיע וכיצד הוא מוכן להיות שותף בגרירת כל המדינה לאנדרלמוסיה מוחלטת', רק משום ש'מאוויו הפוליטיים' לא התממשו. נכון, באחד לא בחרו לעיריית ירושלים, בשני לא בחרו לראשות הליכוד והשלישי מצא את עצמו באופן מקרי תחת קורת גג פוליטית לא מוגדרת, שלמרות נטיותיה שמאלה הוא עדיין מצדיק את עמדותיה, למרות שבעבר החזיק בעמדה שונה ב-180 מעלות ממה שהוא מציג כיום. אבל למרות הכל, אין שום סיבה לכך שתושבי ישראל ישלמו את המחיר בגלל רצונות אישיים של גורמים אלו ואחרים.
נכון, ראש מפלגת 'סוחבי המטענים הרגשיים' עולה בסקרים ואף מתחיל להתבשם באוויר הפסגות של ראשי המפלגות הגדולות, אך אין זה אומר שהציבור בהכריח מזדהה עם תפיסותיו, שכן הן אינן מוגדרות כל כך. נראה יותר שבמצב של קיטוב אמיתי בין האזרחים, תושבי המדינה מעוניינים להחזיר את העסק ל'מסלול', ומחפשים מי מצהיר שהוא 'גם ימין וגם שמאל', מי חוזר בכל הצהרה, שהוא המרכז האמיתי שיכול לחבר את כל חלקי האוכלוסייה'. כשמוצאים דמות פוליטית כזו, אינם טורחים לבדוק האם הוא באמת מסוגל לבצע את שאיפותיהם, האם ניחן בעמוד שדרה חזק שלא נשבר מכל סערה פוליטית, הם פשוט נותנים את הצ'אנס לפוליטיקאי הכי זמין ומקווים שההימור הפעם יצליח.
גם אם בוחנים את המציאות במדינה באופן 'אובייקטיבי' ולא רק פוליטי, אנו נתונים באמת ב'פלונטר רציני'. הצרכים של הדורשים רפורמה הם אמיתיים, ומאידך, אלו בצד השני של המתרס מוכנים לעשות הכל בשביל שהרפורמה לא תעבור וחלקם מאמינים באמת ובתמים שמקומם במדינה נתון בסכנה, לכן טוב יעשו כל הגורמים הפוליטיים אם יתעלו לגודל השעה ויתנו צ'אנס אמיתי לשיחות בין כל חלקי האוכלוסייה, כדי להביא תוצאה מאוזנת לטובת כל אזרחי המדינה.
אתה מצפה להבנה מצידם. האם אנחנו החרדים מבינים אותם? האם אנחנו מבינים את החילוני ששירת 3 שנים, היה בלבנון, משלם מס גבוה ורואה שהלמ"ס טוענים שהחרדים משלמים הרבה פחות מס, ושהממשלה כעת רוצה לפתור אותם מגיוס לגמרי. גם אם יש לנו סיבות צודקות – צריך קודם להבין את ההיסטריה שלו! את התסכול שלו!
אם אנחנו נבין אותם, גם אם לא נסכים, אולי הם יבינו אותנו גם.
בינתיים מהנציגים שלנו האמירה היחידה ששמעתי זה "אנחנו שולטים, תקפצו לנו". זה מה.
ברוך ה', אנחנו משלמים הרבה מס, רובינו עובדים ומממנים את כל התיאטריאות שלהם ועוד דברים רבים.
כל עניין הגיוס זה קשקוש אחד גדול, אף אחד מהצד השמאלי לא מעוניין לפתור את הבעיה הזו כי זה משרת אותם, אם היו באמת רוצים, היו מוצאים את הדרך.