בסוף השבוע האחרון התפרסם מכתב הקורא לכלל אזרחי ישראל לשמור על כבוד המשפחות השכולות ביום הזיכרון הקרב ובא ולהשאיר את כל המחלוקות הפוליטיות מחוץ לטקסים המתקיימים ביום זה. על המכתב חתומים ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט וראשי האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ. המכתב הוא פרי יוזמתו של יושב ראש ארגון 'יד לבנים' אלי בן שם, שככל הנראה חושש בצדק לבזיון מעמדי הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על ידי כוחות קיצוניים שלא יודעים לווסת את הבעת דעותיהם במקומות הנכונים ובמינון הנכון.
העובדה שלמרות כל הפוליטיקה הקטנה, הטריקים והשטיקים, המכתב הזה חתום על ידי ראשי המפלגות הגדולות משני צידי המפה הפוליטית, מראה שרוב אזרחי ישראל, אכן חושבים שזמנים כמו יום הזיכרון ומקומות כמו בתי קברות צבאיים, אינם מתאימים להבעת מחלוקות פוליטיות, ועל כל חלקי האוכלוסיה לכבד את המשפחות המתייחדות עם יקיריהן בימים ובמקומות שבהם הן עושות זאת.
התקווה היא שהתחזיות יתממשו ואכן הרוחות הלוהטות ברחובות בחודשים האחרונים, ימצאו את הכוח לכבוש את הלהט החושב להתפרץ החוצה, ויתנו לו דרור בימים מתאימים יותר ובגבולות הטעם הטוב.
למכתב הזה ישנה חשיבות רבה שכן, בניגוד למה שמצטייר כלפי חוץ והעולה מכלי התקשורת, המחלוקות בין אוכלוסיות במדינה, הן הרבה יותר בין המנהיגים ופחות בין האנשים עצמם. בעידן התקשורתי של היום, בו במקרים רבים, אישי ציבור מחפשים לקבל ביטוי תקשורתי כדי לשמור על רלוונטיות, אנשים אלו נוטים להקצין את דעותיהם ולבטא תחומים אפורים, בשחור ולבן. כל זאת משום שמסרים המועברים בצורה קיצונית, בולטים יותר ותופסים את תשומת הלב של הנחשפים אליהם. מנגד, ברחוב עצמו, העוינות על פי רוב פחותה משמעותית. כל חרדי ממוצע נחשף בעצמו או על ידי חברים למשפט של אחינו התועים, 'הלואי וכל החרדים היו כמוך', משפט המבטא, שעיקר חשיפתם למגזר החרדי נעשה דרך התקשורת המעלה בכוונה תחילה, אייטמים המציירים מגזר זה באופן שלילי, אך כשהוא פוגש חרדי בפועל, הוא מקבל תמונה שונה.
אולי כאן בעצם טמון עיקר הגורם לקיטוב בין המגזרים במדינה בעת האחרונה, ובזהירות אומר שאולי גם הפיתרון מונח במסקנה שהזכרנו.
אנשי הציבור, הם המרוויחים העיקריים, כשיש קיטוב בין האזרחים, זה גורם ל'מלחמת זהויות' ומחדד את הצורך בהשתייכות פוליטית ואידיאולוגית. דבר שגם שומר על המנהיג רלוונטי וגם פותר אותו מחיטוט יתר של בוחריו, היכן הוא נמצא בכל מה שקשור לעשייה בפועל ופיתרון של מצוקת האזרחים. היות וכן, מאוד קשה למנהיג לעמוד בפיתוי של דיבור קיצוני ומקטב ואם אנחנו האזרחים רוצים להביא שלום עלינו, זה צריך להיעשות מ'למטה' ולא מ'למעלה'. שם למעלה מייצרים את המחלוקות ואחר כך מעמידים פני תם של רודפי שלום וצדק, רק אנשים שבאמת ובתמים חותרים להבאת שלום בין חלקי האוכלוסיה השונים, יצליחו ככל הנראה בפיתרון הקונפליקט שנוצר פה לאחרונה.
ועוד מילה לסיום: אנו עדים לכך שבני גנץ עולה במנדטים בעת האחרונה, כך על פי הסקרים. בני גנץ, הוא זה שלכל הפחות כלפי חוץ משדר שהוא המאחד הגדול בין החלקים השונים במדינה. האם זה נכון או לא, כבר כתבנו על כך בעבר, שזו מפלגה שחלקים גדולים ממנה 'אין תוכם כברם', אבל העובדה שאנשים מזדהים עם מנהיגותו, זו אמירה מחייבת ומשמעותית. היא מראה לאן הרוח נושבת ומה רוב האזרחים רוצים באמת. הם רוצים ביטחון, הם רוצים כלכלה טובה והם רוצים לא פחות, שבסופו של דבר נזכור שמדובר פה באחים ולא באויבים, ושהשלום המעושה שיווצר לצורך יום הזיכרון, יהפוך לשלום אמיתי ובר קיימא.
שמתם לב על הפיות העקומים של כל אחד מהם