לאחרונה דווח על תקיפת פוליטיקאים בחו"ל על ידי מתנגדים. לא סתם פוליטיקאים, אלא כאלו השייכים לגוש הימין. תקיפה אחת הייתה כנגד יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן, והשנייה הייתה כנגד שר הכלכלה ניר ברקת.
במקרה הראשון, מתנגדת לפעילות הממשלה הצמידה מגאפון לאוזנו של רוטמן בשבת קודש, פעולה הנוגדת לכל הדעות את הלגיטימיות של הבעת דעה, שכן זה גם נוגד את ערכיו של הח"כ השומר שבת, וגם מהווה תקיפה לכל דבר כאשר קולות המגאפון כמעט והחרישו את אוזנו.
רוטמן תפס את המכשיר בידיו כדי לסלק את הנזק וקול מהומה גדולה הופרחה לחלל האויר, כיצד מעז איש ציבור להגיב בחוסר איפוק לתקיפה ברברית שהופעלה כנגדו. מעניין היה לשמוע שהתלונה שהוגשה נגדו במשטרת ניו יורק נסגרה במהירות, כנראה שגם שם מבינים עם מי יש להם עסק.
בתקיפה השנייה שבוצעה כנגד השר ברקת הובן היטב מדוע השרים צריכים ללכת עם אבטחה צמודה. תמיד היה מקובל לחשוב שהאבטחה מיועדת למנוע סכנות ביטחוניות, אף אחד לא חלם שהצורך בכך יהיה כנגד אזרחים שירדו מהארץ ומבטאים את דעותיהם באלימות פיזית.
הדברים הללו חמורים שבעתיים, כאשר לא נשמעים גינויים חד משמעיים מפי שליחי הציבור השייכים לאותו מחנה. משתיקתם ניתן להסיק, כי מעשים אלו יעברו מתחת לרדאר אם הם שייכים למחנה הנכון.
הפוליטיקאים של המחנה האלים ושליחיהם מותחים את גבולות הלגיטימיות, ומשרואים שאין תגובה מוחצת לעניין הם מסתערים קדימה לפעולה האלימה הבאה, עד להכרעת שלטון הימין.
ניתן לחשוב שהבעיה טמונה רק אצל אלו הפועלים ללא רסן וללא גבולות, אך זה ממש לא כך. הבעיה נמצאת באותה מידה אצל חברי גוש הימין, הנותנים לפעולות מסוג זה לזרום בנהר האירועים המתרחשים ביום יום, ללא תגובת נגד מספקת.
יש קווים אדומים שלא ניתן להתעלם ממי שעובר אותם. טבעם של גבולות שמשמעותם מתבטלת במידה ולא אוכפים את חצייתם. אם לא תבוצע פעולה משמעותית כנגד אותם תוקפים, זה ענין של זמן, עד שיתחילו לתקוף אנשי ציבור בכל מקום שיבואו אליו, והיחידה לאבטחת אישים תצטרך להביא כמויות אדירות של עובדים חדשים, כדי להצמיד אבטחה לכל ח"כ, לכל ראש עיר, ומי יודע אולי אפילו לכל גבאי בית כנסת.
האמת היא שיש בעיה מובנית בגוש הימין. הזדהותם של החרדים עם המדינה היא חלקית בלבד אם בכלל, כך שרוב פעולותיהם, נעשות לצורך התמודדות בתוך המדינה ולא כחלק בלתי נפרד מהשלטון. המגזר הדתי לאומי גם כן מתקשה לעמוד על שלו, שכן כבר ראינו בהתנתקות שקשה לו רגשית לפעול נגד יהודי, אפילו אם הוא מחריב את ביתו. הליכוד שחלק מרכזי ממנו שייך לעדות המזרח, מתקשה אף הוא לפעול נגד מי שהתרגל להסתכל עליהם מקום המדינה כאדוני הארץ.
כשנכנסים לראש של שמאלני-אנרכיסט, נחשפים לדבר מדהים. הוא עומד משתהה, כיצד הוא שספק בכלל אם שרת שירות משמעותי בצבא, אינו מנהל חיים תקינים ולא בהכרח יודע מה הוא רוצה מעצמו, מצליח לשלוט בהלך הרוח במדינה ואנשים פשוט מפחדים להגיב לשיגיונותיו. הוא נפעם מהמחסום הפסיכולוגי שהצליח ליצור בקרב חברי השלטון המחזיקים בכל הכלים להעמיד אותו במקומו, והוא מלהטט בהם ללא הרף.
האנרכיסט הזה אינו אדם בודד. הוא שייך לקבוצה של אנשים כמוהו, הנתונים למרותו של רמטכ"ל ההפגנות אהוד ברק. למרות זאת הם עדיין מהווים מיעוט קטן וזניח שבסך הכול יודע להרעיש חזק. הגיע זמן לתפוס אותם קצר ולהפעיל כנגדם את כל הכלים העומדים לרשות הממשלה, כדי להחזיר את ההתנהלות השפויה למדינה.
