נושא הרפורמה המשפטית הפך להיות כל כך לעוס בפי הבריות בחודשים האחרונים, שכל אזרח ממוצע, מצוי (או לפחות חושב כך) בנבכי סוגיית עילת הסבירות ובייחסי הכוחות בוועדה לבחירת שופטים. למען האמת אזרחי ישראל די נבוכים. לרגע אחד נדמה שהדרך הנכונה היא לחוקק את הדורש שינוי בזריזות ולהתעלם לחלוטין מרעשי הרקע הצורמים, ורגע לאחר מכן מזדחלת מחשבה הדוחפת לכיוון מתון יותר ולחקיקה הדרגתית ומחושבת.
למעשה שני הכיוונים עשויים להיות נכונים ומועילים, ובאותה מידה שניהם עשויים להביא נזק בכנפיהם. אם יחוקקו הכול במהירות ולא יתחשבו בקולות המרי האזרחי העולים מקפלן התל-אביבי, מצד אחד במידה וזה יצליח ותרועות הדיקטטורה השמאלנית תשקוט, הרי לנו בשורה אדירה לאזרחי ישראל שתשנה לחלוטין את פני המדינה, מצד שני אם הקפלנים יצליחו לגרור את ראשי הגופים החזקים במדינה ליטול חלק בהתנגדות – בנוסף ללחץ חיצוני מצד מדינות בעלות ברית עולמיות, הרי לנו שהעסק די אבוד ויגרום להיחלשות משמעותית לגוש הימין ואולי אף לנפילת הממשלה במוקדם או במאוחר. במידה וילכו על כיוון שונה ויפעלו לחוקק בקצב איטי והדרגתי, מצד אחד זה יעורר פחות התנגדות מצידם של הופכי השלטון, ומצד שני ייתכן שבסופו של דבר מרוב חששותיהם של חברי גוש הימין, הם עלולים לחוקק רק דברים זוטרים שאינם מביאים את השינוי היסודי והעמוק הנדרש כל כך במדינה. מעבר לכך שאין כל ערבות שבחקיקה הדרגתית המורדים ישבו בשקט. התקשורת יודעת לנפח דברים כשצריך, וההתנגדות עשויה לבוא בכל מצב.
הפוליטיקאים עצמם נתונים באותה דילמה. המבוכה הנשמעת מפיהם כל אימת שנושא זה עולה על השולחן, היא משום שאין דרך ברורה וחד משמעית לפעול על פיה. נוסיף לכך שהלחץ המופעל עליהם מצד בוחריהם הוא אדיר, דבר שגם הוא מפחית משמעותית את שיקול הדעת המאוזן.
האמת היא שלעיתים נעשית טעות באבחנה של מגזרים וקבוצות. רגילים להסתכל על כל מתנגדי הרפורמה כגוש אחד. זה ממש לא כך. יש המוני אזרחים שאינם מתחברים להפגנות השבועיות נגד הממשלה, ובכל זאת במידה וירגישו חוסר אמון בממשלה הם עלולים להצטרף למחאות ולנפח את מספרם של קוברי השלטון בפועל. כדי לא לאבד את האמון בקרב אותם אזרחים שמזדהים עם זכות הממשלה הנבחרת למשול, יש לבצע קודם כל צעדים בוני אמון. אם הממשלה תחוקק באופן זוטר בשלב ראשוני, ולאזרחי ישראל תהיה דוגמה טובה לניהול ממשל מתון, תקין ואחראי, הרי שזה יגביר את הלגיטימיות שלה גם בקרב אותם שלא בחרו בה, ואחר כך ניתן יהיה להגביר את קצב החקיקה.
בינתיים נראה שנתניהו מנסה להגיע לאיזשהו מקום אמצעי שכולם יוכלו לחיות אתו, אלא שנתניהו עושה זאת בצורה שממוססת את התמקדות הח"כים והציבור בנושא הרפורמה. דבר זה עלול להביא להשלמה עם המצב הקיים, ולחוסר קידום החוקים המהותיים שניתנה אפשרות נדירה לפעול בהם בצורה מסיבית. יש להיות מאוד ממוקדים בתחום הרפורמה בגלל חשיבותה ובגלל משמעותה כלפי האזרחים, ומצד שני להיות עם יד על הדופק ולשים לב לקצב פעימותיו של הציבור. במידה ומזהים שקצב הלב של הציבור מתחיל להתגבר, יש לעצור ולהתאים את הקצב. אם רואים שהציבור באופן כללי מקבל את השינויים בצורה טובה, ניתן להאיץ ולהשלים את החקיקה בצורה מיטבית.
העם ינצח הפוליטיקאים. ילחם על ישראל הדמוקרטית. יקח כמה שיקח.
אתה נראה שמאלני אז אולי פעם אחת תסבירו מה לא דמוקרטי ברפורמה ולא רק תצעקו סיסמאות שאין בינם למציאות שום קשר?