תתעוררו עכשיו! / יצחק גלזר מפיק לקחים מהפגנות הדרוזים

אזרחיה היהודים של מדינת ישראל למדו השבוע שיעור חשוב באזרחות. חשוב עד כדי כך שעלול לשנות את כל התפיסה בנוגע לשותפות בין ישראל לעמים האחרים כאן בארץ. הדברים אמורים בנוגע לבני העדה הדרוזית החיים פה לכאורה כחלק בלתי נפרד מהמדינה, אך רק לכאורה. השבוע יצאו בני העדה למחות על כוונת השלטונות הישראלים להקים חוות טורבינות על שטח חקלאי הסמוך ליישובי מגוריהם ולטענתם שטחים אלו גם שייכים להם. לא ברור ממתי בדיוק שטחים שייכים להם ברמת חזקה כל כך גבוהה, שתגרום להם לצאת בהפגנות אלימות ומסכנות חיים לצורך מניעת ביצוע התוכניות, אך בל נקדים את המאוחר.

הרקע לאירוע, הוא רצונה של הממשלה בהקמת אותן טורבינות באזורים אלו, ובעבר אף סוכמו ואושרו אותן עבודות בשיתוף פעולה מלא עם החקלאים באזור, שאף פוצו על כך כספית. לאחר זמן התברר לבני העדה, כי טורבינות אלו עשויות להסב בעיות בריאותיות רבות לאנשים החיים סביבן, לצד נזק חקלאי שעלול להיווצר בשטחים הסמוכים להן. אין ספק שדבר זה יוצר קונפליקט, ובחוסר תגובה ממשלתית מספקת עלול אף ליצור תסכול. אך המחאות האלימות שבאו בעקבות הסיפור חרגו מכל פרופורציה אפשרית, ואף נראה היה שמחאות אלו שייכות לאזרחים של המדינה הסמוכה אלינו ולא של אנשים בעלי תעודת זהות כחולה. המפגינים יידו אבנים וזיקוקים, זרקו בקבוקי תבערה ואף ניסו להשתלט על תחנת משטרה באזור.

מחאות מסוג זה, מדליקות נורה אדומה באשר לשותפות הטבעית עם בני העדה הדרוזית בפרט ועם כל מי שאינו נמנה על זרע ישראל בכלל. אין הכוונה ששותפויות מסוג זה אינן אמורות להתקיים, אך ההתנהלות של כבדהו וחשדהו צריכה להיות מאוד דומיננטית בהן. במשך שנים רבות הדרוזים חיים פה במדינה בשלווה ועל זרי הדפנה. אחיהם הגרים במדינות שכנות אינם זוכים בשום פנים ואופן לרמת החיים לה הם רגילים פה במדינה. אין שום צרות עין בכך ואין מניעה להמשך ההתנהלות הזו, כל עוד שהם מוכיחים נאמנות למדינה. אך כאשר מתחילים לצוץ אי אלו סימנים לכך, שכשדבר לא מוצא חן בעיניהם הגבולות נפרצים ואין שם את הוויסות האוטומטי לשמור על פרופורציות נכונות, זה כבר מעלה את הצורך לזכור שבסופו של יום הם אינם חלק בלתי נפרד מהעם בישראל, ואם תהיה להם את הסיבה המספקת הם עלולים אף להתהפך על עמיתיהם במדינה.

לעיתים, שכנות יוצרת קרבה כל כך חזקה שגורמת לשכוח את ההבדלים המהותיים בין השותפים, ורק חריקות בהתנהגות המקובלת מזכירות את ההבדל והשוני. יש את אלו החיים באשליה או טומנים את ראשיהם בחול בטענה כי מדינת ישראל יכולה להכיל בני עמים שונים כחלק בלתי נפרד ממנה. המהומות של ערביי ישראל בלוד במהלך מבצע שומר החומות הוכיחו אחרת. התנהגותם המופרעת של הבדואים בדרום מוכיחה אחרת. יש לחשוש שגם מהומות הדרוזים מוכיחות שיש לשמור עין פקוחה על הנעשה במגזר, כדי למנוע היווצרות של קבוצות צעירים המתנגדים לממשל הישראלי ומכרסמים בכוחה של המשטרה באזור בו הם חיים.

סיפור נוסף שאירע השבוע מוכיח אף הוא את הטענה שהוזכרה. חיילי צה"ל ביניהם בדואים ודרוזים תועדו מזדהים עם אנשי ג'נין ומדברים בגנותה של ישראל. כן! אלו חיילים המשרתים בצה"ל ואמונים על שמירת ביטחונם של האזרחים החיים במדינה. הסיפור עבר קצת מתחת לרדאר מחמת האירועים הקשים שהתרחשו השבוע, בראשם הפיגוע הכואב בכניסה ליישוב עלי, אך המצב הזה שבו חיילי צה"ל שווי זכויות במדינה מוציאים מפיהם את גנותה של ישראל ואף אינם חוששים לתעד זאת, זה מראה לנו היכן היהודים בישראל עומדים ביחס עם שכיניהם בתוך המדינה. צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר.