1.
רק לחמניה אחת:
לא קשה להבין מה באמת רוצה הקואליציה, צריך רק לעקוב אחר עקבות הרעש
יותר מידי נושאים חדשים שהיו פחות מוכרים לנו עד כה, חדרו לאחרונה לחיינו והפכו למרכז הסערה הפוליטית המזדמנת, כאילו על זה עומד העולם וכאילו רק זה מה שהיה נחוץ וחשוב לחיים של כולנו.
זה התחיל עם רפורמה משפטית שסבבה סביב ועדה לבחירת שופטים, ועדה עלומה שפעלה לה עד כה לאורך השנים אי שם בחדרים הסגורים ולא הטרידה את מנוחתנו, זה המשיך בעילת סבירות שעד לרגע זה לא כולם מבינים את פשר צמד המילים הללו ועוד כשהן מוגשות ברוטב סולברג לאניני טעם, עבור דרך חוק היועהמ"שים שגם הוא לוט בערפל וזה הגיע השבוע לבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, עוד אירוע אזוטרי שמתקיים כבר שנים רבות ומעולם לא עורר התעניינות מחוץ לקליקה הסובבת את הנוגעים בדבר.
השבוע באורח פלא, הבחירות לראשות הלשכה הפכו פתאום לנושא מרכזי בחדשות באותן שעות בהן ארבע משפחות נוספות הצטרפו למעגל השכול, היגון, האובדן וההלם. כל זה קורה רק שבוע אחרי הדרמה הבלתי צפויה במליאה בזמן הבחירות החשאיות לוועדה לבחירת שופטים, דרמה שגם היא עדיין לא התיישבה לה היטב במוחם של אזרחי ישראל המבולבלים האוחזים בכרטיס הרב-קו שפתאום שוב מתייקר להם.
כדי לנסות להבין מה באמת מטריד את נתניהו ומה באמת רוצה הממשלה, צריך קודם כל לעקוב אחר עקבות הרעש, לזהות מהיכן מגיעים הדי הפיצוצים ואז לשים לב בחסות אותו רעש – היכן אנו שומעים את השקט. המפה הסיסמוגרפית הזאת תסייע לנו להבין אולי קצת יותר טוב את מפת האינטרסים.
ביום רביעי שעבר בשעות הערב, כשהתבררה עוצמת הדרמה במליאת הכנסת, היה ברור שחלק לא מבוטל מחברי הקואליציה הצביעו בעד מועמדת האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים. באופן נורמלי, אירוע כזה אמור לזעזע קואליציות ואף להפיל ממשלות, נתניהו וצמרת הממשלה היו אמורים להאדים מכעס ותסכול, לרעוד ולרטוט מחרדה לגורל הכיסא שלהם, היינו אמורים לשמוע מהם צעקות חסרות שליטה על חוסר המשמעת הקואליציונית. אבל במקום זאת שמענו צרצרים.
בעצם – לא בדיוק צרצרים. היתה אחת שכן השמיעה את קולה ושמה הוא ח"כ טלי גוטליב. אותה ח"כית נדרשה להסיר את מועמדותה אבל סירבה לעשות כך, היא דווקא כן ידעה לספר על צעקות חסרות שליטה שספגה בלשכתו של נתניהו, נגדה דווקא כן יצאו הודעות גנאי חריפות ממקלדתם של דוברי הלשכה.
אי אפשר היה להימנע מההשוואה: הקואליציה תמכה במועמדת האופוזיציה וזכתה לדממה, זה אומר שאף אחד לא הופתע מהמהלך, מה שאומר שיתכן מאוד שהוא היה יזום, מה שאומר שיתכן וחלק מאלה שהיו אמורים לכעוס, היו דווקא אלה שהצביעו בעצמם בעד קארין אלהרר. לעומת זאת, היחידה שניסתה לחבל בתכנית היתה גוטליב, ואת זה אנחנו מבינים בזכות הדציבלים הגבוהים שנשמעו סביבה וכמעט שברו את חיישן המפה הסינופטית. לא צריך להיות גאון כדי להבין מה קורה פה, צריך פשוט לפתוח את האוזניים.
זה המשיך השבוע בבחירות ללשכת עורכי הדין שהפכו לנושא פוליטי בגלל שגורלן נקשר בגורל מלחמת הקואליציה והאופוזיציה סביב הרפורמה המשפטית. על גבה השחוח של לשכת עורכי הדין הועמסו טונות של אמוציות שנצברו במאבק הפוליטי המתחולל בישראל כבר כמה חודשים. הניצחון של עמית בכר נרשם מיד כניצחון של מתנגדי הרפורמה כשהמסקנה שלהם היא תרגום הניצחון להכרעת המלחמה כולה, לבלימת הרפורמה.
במצב נורמלי הינו אמורים לשמוע שוב את כל ראשי הקואליציה מזדעקים על הפוליטיזציה שחדרה גם ללשכת עורכי הדין ועל כך ש"לא ניתן להם" לעצור את הרפורמה. קולות כאלה אמנם נשמעו בקול ענות חלושה אבל שוב לא שמענו את הזעזוע לו ציפינו מקיסריה וממצודת זאב. במקום זאת רמזו בקואליציה שתיתכן תכנית אחרת, אבל שוב לאף אחד אין מושג אם זה נכון ואם כן אז במה המדובר. בכל מקרה, לא נראה שיש מישהו שיותר מידי מודאג מתרחיש של בלימת הרפורמה וגניזתה.
בינתיים, הדבר היחיד שהקואליציה הצהירה עליו אחרי הדרמה במליאה היה קידום שני סעיפים מתוך הרפורמה: עילת הסבירות ובהמשך חוק היועהמ"שים. לוין עצמו מדבר גם על שינויים קוסמטיים שהוא רוצה להחיל בהמשך על אופן התנהלות הוועדה לבחירת שופטים, אבל בינתיים הוא קול יחיד בדממה, מהלך כזה יקרה אם בכלל רק בחורף הבא, כלומר לעולם לא.
מעל במה צנועה זו אין אנחנו מתיימרים להסביר את רוחב המשמעות של עילת סבירות וחוק יועהמ"שים. אבל במילים קצרות, המשמעות המעשית המרכזית של שני הסעיפים הללו היא פשוטה. עד היום בג"ץ היה פוסל חוקים או החלטות ממשלה כשהשופטים סברו שההחלטה אינה סבירה באופן קיצוני, ובמילים מקצועיות: עילת סבירות. התיקון שתעשה כעת הרפורמה היא צמצום השימוש בעילה זו, וקביעה כי רק החלטות ממשלה ודרג מדיני לא ייפסלו בבית משפט והשופטים לא יוכלו לקבוע שהחלטותיהם אינן סבירות. המשמעות המעשית של זה כרגע היא בין היתר שהחלטת בית המשפט לפסול את חוק דרעי מתבטלת והוא יוכל לשוב לשולחן הממשלה.
חוק היועהמ"שים במקור נועד לקבוע שיועץ משפטי במשרד ממשלתי יהיה משרת אמון של השר. במהלך הזמן רוכך החוק ונקבע שהיועץ אמנם לא יעבוד במשרת אמון אבל יכולותיו יהיו מוגבלות, לשר תהיה זכות בחירה על זהות היועץ שיתמנה ובמקרים בהם היועץ מסתייג ממעשי השר או מהנעשה במשרד ומזהיר שלא יוכל להגן על כך בבית משפט, יוכל השר להזיז אותו הצידה ולהשתמש בייעוץ משפטי חיצוני לפי בחירתו.
את שני הסעיפים הללו מתכוונת הקואליציה לקדם בזמן הקרוב ולנסות להשלים את החקיקה אולי גם לפני תום כנס הקיץ של הכנסת בעוד כחודש. נושא הוועדה לבחירת שופטים שהיה נשמת אפם של לוין ורוטמן, יחכה בצד להזדמנות הבאה. שני הסעיפים הללו משרתים היטב כמה וכמה קודקודים בממשלה ומסדרים להם את האינטרסים להם הם מייחלים. הסעיפים הללו עלולים להוות חלילה פתח לשחיתות אבל את זה אנחנו לא אומרים, אף אחד מאיתנו לא חושד חלילה באף אחד מחברי הקואליציה בדברים מסוג כזה.
עכשיו, אחרי שהדרמות שככו מעט, התמונה האמיתית יכולה אולי קצת יותר להתבהר. אירועי השבוע האחרון הזכירו מאוד להבדיל אא"ה את המשל בדברי חז"ל בו משתמשים בעלי המוסר כדי להסביר את מעללי היצר הרע. חז"ל המשילו אותו לכלבים של רומי, שהיו מריחים את ריח הלחמים הטריים הנאפים בשוק אבל מבינים שאם ינסו לגנוב לחמניה אחת, הנחתום יבחין בהם ויגרש אותם. לכן היה נוהג הכלב לשבת בסמוך ולעשות עצמו מתנמנם וברגע של היסח הדעת להפוך את הדוכן כולו. במהומה שנוצרה היה הכלב חוטף לחמניה אחת ובורח.
הנחתום היה נזעק לגרש את הכלב ולהרים את הלחמים, אחר כך היה עורך מאזן ומבחין שנעלמה לחמניה אחת. או אז הוא היה מפטיר באנחת רווחה – נו לא נורא, רק לחמניה אחת… אבל זה מה שרצה הכלב מלכתחילה, הוא לא רצה יותר מלחמניה אחת, אלא שעל מנת להשיג אותה הוא היה חייב לעורר את כל המהומה.
כבר חצי שנה שאנחנו עדים למהומה שכמותה לא נראתה בישראל, נחשפנו למושגים חדשים שלא שמענו עליהם ושלא מעניינים אותנו גם עכשיו, אבל בסופו של דבר מכל הסערות והמלחמות, מכל הרפורמות וההבטחות, הממשלה נשארה עם שני סעיפים מצומקים בידיה. שני סעיפים שגם הם לא נראים חשובים.
אבל אולי, רק אולי, רק אלה הסעיפים שהקואליציה רצתה מלכתחילה, אלא שהבינה כי אם תתמקד רק בהם, המחאה וההתנגדות ימוססו לה אותם. לכן היה צורך בהפיכת הדוכן כולו, לכן היה צורך לחולל מהומה רבתי ואז בסופו של דבר האופוזיציה תאמר לעצמה: נו, רק עילת סבירות וחוק יועהמ"שים? לא נורא, שיהיה להם לבריאות.
אולי, רק אולי, מכל הרפורמה והמהומה, יש רק לחמניה אחת שהקואליציה היתה צריכה – ואותה היא השיגה.
2.
אל תדנון את חברך:
המילכוד הביטחוני מציע גם הזדמנויות למי שמנסה לבנות מחדש את עתידו הפוליטי
הפיגוע הנורא שהתרחש השבוע הוציא מאות פעילי ימין ותושבי יו"ש להפגנות ענק ולפעולות תג מחיר בכפרים הערביים, פעולות שגררו גינויים בעולם הערבי ועוררו דאגה בדרג המדיני.
המצב הבלתי נסבל הזה מתסכל עוד יותר את אזרחי ישראל בכלל ומצביעי הימין בפרט, שמרגישים את עצמם במילכוד. מצד אחד מכהנת כאן ממשלה שהבטחת הבחירות המרכזית שלה כממשלת ימינעלמלא היתה להחזיר את השקט והביטחון לאזרחי ישראל, אבל בפועל מספר הנרצחים כבר מתחיל להתקרב בצעדי ענק למספרים המפחידים מימי ממשלת בנט ולפיד. מצד שני, כשהם מנסים להפגין ולהוציא את תסכולם, הם הופכים לאויבי ביטחון המדינה.
המצב הזה אינו חדש, כך היה לאורך כל השנים כולל בממשלות נתניהו השקטות יותר והשקטות פחות. תמיד הציבור הימני הרגיש שהממשלה לא נותנת מענה מספק לטרור ולכן תמיד היה איזשהו פעיל ימין תורן שצעק בקול את מה שכולם חשבו בשקט. זו למעשה היתה הקרקע עליה צמח ופרח יו"ר עוצמה יהודית שהגיע מלב הפגנות נוער הגבעות עד למשרד לביטחון לאומי.
הציבור הימני אוהב לשמוע שיש מישהו שצועק את צעקתו ומזכיר לממשלה מה באמת צריך לעשות פה. אבל עכשיו האיתמר הוותיק והמוכר עבר צד, היום כסתו כבר מוטלת בין מפוכחי ה'מה שרואים מכאן לא רואים משם'. האכזבה הציבורית ממנו כבר בעוכריו אבל תמיד יהיה את הבא בתור שינסה לעשות הון פוליטי באותה דרך בדיוק.
מאז שהוקמה הממשלה, הצועק הימני התורן הוא ח"כ דני דנון. דנון חזר ארצה אחרי כהונה כשגריר ישראל באו"ם והדבר האחרון שהוא היה צריך זה לחזור להיות ח"כ אלמוני מן השורה. דנון היה אחד מאלה שהציבו לנתניהו אולטימטומים ודרישות בהקמת הממשלה יחד עם דודי אמסלם. אבל בשונה מאמסלם, לדנון אין את הרזומה הרחב של הנאמן הגדול ושל מי שנשכב על הגדר בשביל נתניהו כמו שאמסלם עשה ולכן היום דרכיהם נפרדו, אמסלם קיבל תפקיד ודנון קיבל אכזבה. הוא למד בדרך הקשה שלנתניהו לא מציבים תנאים אם אין לך צידוק אמיתי לדרישות שלך.
מאז, בכל אירוע טרור ובכל התרחשות ביטחונית, דנון מתראיין לכלי התקשורת ומפרסם הודעות ברשתות החברתיות, כשהוא נושא מסר נחרץ כלפי הממשלה ודורש לנקוט יד קשה מול הטרור. הוא דורש לצאת למבצע נרחב ביו"ש, בימי מבצע מגן וחץ הוא דרש להכביד את הפעילות הצבאית בעזה, ממקומו בירכתי המליאה ובשולי הקואליציה הוא לא מפסיק לאגף את הממשלה מימין.
נדמה שהפעם השגריר לשעבר עלה על הפטנט. לנתניהו תמיד יהיו מתנגדים מימין משום שהוא מעולם לא באמת ניהל את ממשלותיו במדיניות ימין כפי שהבטיח. אז מה שעבד לבן גביר יכול לעבוד גם לדנון, למה לא. הציבור הימני מחכה למי שישמיע את זעקתו והפעם יש מישהו מהליכוד שעושה זאת וצועק בתוך הממשלה את האמת. כמובן שגם המהלך הזה עטוף כולו בשכבות של אינטרס פוליטי ורצון לקבל את ההילה היוקרתית כדי להשיג עמדת מיקוח טובה יותר בעתיד, אבל מה זה משנה, מהלך מטופש שהצליח לאדם אחד, שוב אינו מטופש גם לאחרים.
3.
טורבינת אזהרה מצפון:
הפגנות הדרוזים בגולן הן רק פרומו למה שעלול להתרחש במלחמה בפשיעה הערבית
כבישי רמת הגולן וחלק מכבישי הצפון נחסמו השבוע לשעות ארוכות, בגלל הפגנות העדה הדרוזית נגד הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל. מאות תושבים דרוזים יצאו לכבישים והכריזו על לא פחות מאשר אינתיפאדה, כשנכבדי העדה נקראו בבהילות ללשכת ראה"מ שם ניסו בפאניקה מאופקת להציע להם פשרה ולבקש מהם שקט.
נכון לשעת כתיבת השורות, השקט עדיין לא הושג כשבמשרד לביטחון לאומי מדרבנים את המשך העבודות למרות ההסכם עם נתניהו. הדיווחים דיברו על כך שגם הדרוזים המתגוררים בצד הסורי של רמת הגולן מתארגנים להפגנות תמיכה באחיהם שבישראל ונראה שהאירוע עלול לצאת משליטה בפרט על רקע המצב המתוח גם כך בגבול הצפון.
למעשה מדובר כאן בסיפור פשוט ודי מקובל של התנגדות אזרחית למיזם כלכלי-סביבתי שהממשלה רוצה להוציא לפועל, בדיוק כמו שתושבי מרכז הארץ יתנגדו להקמת אנטנות או אתרי פינוי אשפה בסמוך לבתיהם. אבל כשמדובר בעדה הדרוזית על אף הברית שהיא כרתה עם ישראל, פתאום הנושא הופך ללאומני.
אם תושבי אור יהודה יתנגדו להקמת חוות שרתי חשמל, הם לא יאיימו באינתיפאדה. אם תושבי נתניה יתנגדו להקמת אזור תעשיה במקום יער, תושבי חדרה לא יבואו להפגין איתם ולחסום כבישים. מדובר פה באירוע אזרחי לכל דבר ובכל זאת הוא הופך לאירוע לאומני. ולמה? בגלל שמדובר בדרוזים מול יהודים, זה הכל. זה לא סתם שבמשרד לביטחון לאומי דוחפים להמשך העבודות, האינטרס הלאומני כאן ברור.
משום כך, האנרכיה בצפון אמורה להדאיג מאוד את מקבלי ההחלטות משום שזה רק הפרומו למה שעלול להתרחש כאן ח"ו אם הממשלה תחליט ליישם את ההחלטות של עצמה ולהפעיל את השב"כ ומערכת הביטחון נגד הפשיעה הערבית. האירוע הזה יהפוך עוד יותר מהר לאירוע לאומני, כל מדינות ערב וארגוני הטרור יעמדו הרגליים כדי להגן על משפחות הפשע הערביות, קל מאוד לחולל תעמולת הסתה שקרית בנושאים האלה, מהר מאוד העולם הערבי כולו יאמין בכל ליבו שמדינת ישראל החליטה להתנכל סתם כך לאזרחיה הפלשתינים המדוכאים והאומללים.
שום הסברה לא תעזור כאן, את העולם לא יעניינו העובדות היבשות שמדובר כאן באזרחי ישראל הנהנים מהתנאים הטובים ביותר שיכולים ערבים לייחל לעצמם במזרח התיכון ואפילו בעולם כולו, ובכל זאת בוחרים לרצוח זה את זה ולהטיל את האשמה כמובן על ישראל. שום קמפיין ושום תעמולה ישראלית לא תצליח להתגבר על רוחות המלחמה שיתחילו לנשב כאן אם המשטרה תנסה לעשות סדר בריכוזים הערביים.
אם טורבינות חוקיות לחלוטין הנבנות ברמת הגולן, מצליחות להפוך בכזאת מהירות את יחסי ישראל והדרוזים לאירוע לאומני עכור ומסוכן, אז מלחמה בפשיעה הערבית על אחת כמה וכמה. ולכן שוב מתקבלת המסקנה הכל כך ברורה מאליה, שהממשלה צריכה לומר לח"כים הערביים ולמנהיגי המגזר את האמת הכל כך פשוטה ומתבקשת: לכו תדאגו לעצמכם, אנחנו לא אשמים במצב שלכם ולא אחראים לו, גם כך לא חסרים לנו איומים, אין שום סיבה שנעמיס על עצמנו גם את הסכנה העצומה הזאת.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
אתה טועה … הם לא ירדו מזה ! הם לא שינו אסטרטגיה !,… הם רק שינו טקטיקה !