היום צפויה להתקיים מחאה בשדה התעופה בן גוריון, מחאה שאמורה להסב את תשומת הלב הציבורית לדבר אחד בלבד, ביטול רפורמת המשפט שכלל לא נולדה וכפי הנראה גם לא תיוולד בעתיד הקרוב, בוודאי לא במתכונת המקורית ואף לא קרוב לכך.
המשטרה אינה מוצאת יד ורגל בהתנהלות מול קומץ האנשים המפונקים שדורשים להגמיש את הדמוקרטיה לפי שיגעונותיהם, ומכבידים בכך על ניהולה התקין של המדינה ואף ממוססים את ההרתעה המשטרתית באופן שאין שני לו. המשטרה נחשפת בחולשתה כשאינה מסוגלת לומר לאותם מפגינים ששדה התעופה אינו מקום מתאים להפגנות, ומתפתלת לאפשר להם זאת עם תנאים מורכבים שהסיכויים לכך שיישמרו על ידי האנרכיסטים הם אפסיים. התנהגותם דומה לילד חסר גבולות שהוריו לא שללו מעולם בקשה כלשהיא שיצאה מפיו, והתנהלות המשטרה דומה להורים חסרי אונים שניסו כבר את כל שיטות החינוך חוץ מלומר פשוט 'לא'! הרי זה ברור שמפגיני קפלן בחרו בשדה התעופה כמקום מתאים למחאה מתוך כוונה לשבש את הסדר הציבורי ולהעיר את ההפגנות שנכנסו בתקופה האחרונה לתרדמת עמוקה והתמיכה בהן ירדה משמעותית. אם כן אין יותר פשוט מלסרב להם ולשלוח אותם חזרה לרחובות תל אביב לחסום את כבישי חבריהם המסייעים להם בתמיכה שבשתיקה. לא מדובר בחשיבה מסובכת, זו מתמטיקה פשוטה.
ככל שעוברים הימים, אזרחי ישראל עומדים נפעמים לגודל חולשתה של המערכת השלטונית במדינה. כל ילד יודע איך לטפל בפורעי חוק או בכאלו המותחים את הגבול ללא סוף. הגיע הזמן לומר להם 'די'! ולהשתמש בכל הכלים האפשריים כדי להחזיר את השפיות לרחובות. בדיוק כמו שמוצאים את הדרך החוקית לטפל במתנחלים או חרדים מכל הגוונים המפירים את הסדר הציבורי, כך עליהם לפעול בכל הדרכים העומדות לרשותם ולהביא רגיעה למדינה מוכת הסבל והחבלות שנוצרו על ידי קבוצת אינטרסנטים המוכנים לשרוף את הבית על יושביו כל עוד שדרישותיהם אינן מתקבלות.
ברוך ה' הזיכרון הציבורי אינו כל כך קצר וכולם זוכרים שהמחאות נפתחו מתוך דרישה לעצור את החקיקה. בפועל כל דרישות המפגינים מולאו עד כה, ואם עדיין יש את אלו שיוצאים לרחובות ואינם מרפים, אין זה כי אם רצון לעורר מהומה ולהחליש את השלטון, דבר שאמורה להתבצע מולו אכיפה חזקה וחד משמעית, כי בסופו של דבר הדמוקרטיה שלהם לא נולדה כדי לבטל את הדמוקרטיה של מישהו אחר.
חשוב לומר שהשלטון הנוכחי נראה ככבול בשרשראות בלתי נראות והשיתוק הממשלתי נראה כלקוח מאיזשהו ספר דמיוני וחסר הגיון, מה שמוכיח לנו שלעיתים המציאות עולה על כל דמיון. אנחנו עומדים כחצי שנה מאז הוקמה הממשלה וכל החברים בה נראים כפרשנים או כיועצים פוליטיים, כאנשי שלטון הם ודאי לא נראים. מאוד תמוה מדוע הם נסים כשאין אף אחד שרודף אחריהם. בידיהם לפטר את היועמ"שית, בידיהם לפטר כל איש צבא או משטרה שאינו מציית לכללים ובידיהם לגבור על בג"ץ במידה ורק יחפצו בכך.
הגיע העת להפנים מי עומד כעת בשלטון ואף אם אסטרטגית באים לקראת המפגינים ואנשי המחאה, אסור לזה להימשך זמן רב. צריך לשים לתופעה המבישה הזו סוף ולהשיב את אמון האזרחים בממשלה, במשטרה ובכוחות הצבא. אסור להשלים עם המצב העכשווי בו מפחדים לענות את דרישות האנרכיסטים בשלילה, צריך להשיב את המילה 'לא' ללקסיקון ולהשתמש בה כשמזהים תהליכים שמפרקים את זרם החיים התקין של אזרחי המדינה.
