בתקופות כאלו של שלהי דקייטא וסוף זמן מתרחשות לפעמים תופעות מוזרות בתחום שינה וקימה, יום ולילה משמשים בעירבוביה. זה מה שארע לי גם הבוקר. נזקקתי לצבוט את עצמי מספר פעמים בכדי לבדוק שאכן התעוררתי ואיני נתון עוד בחיקו של שר החלומות. למרות שהבטתי אל סימני כריכות התפילין, הרחתי את הקפה ושמעתי 'בוקר טוב' קולני, ידיעה טריה שקראתי גרמה לי לחשוש בהחלט שמא עדיין אישון ליל והמציאות אינה אלא חלום בלהות.
"הצעת חוק יסוד לימוד תורה וזכויות לבני ישיבות הונחה על שולחן הממשלה" כך נכתב בידיעה הלקונית. קראתי את הידיעה ליתר ביטחון כמה וכמה פעמים כדי להאמין שלעיתים המציאות ההזויה עולה על כל דימיון. כל זאטוט הרי מבין שידיעה כזו בימים כאלו כמוה כהדלקת ל"ג בעומר בתוך תחנת דלק.
חוק שבעיקרו הוא מקסים, ממש חזון אחרית הימים, אבל בזמן רגיש שכזה הוא ראוי אולי לתואר "חוק מרפי" (תיאוריה ידועה של אדוארד מרפי, כשאשר יש סיכוי שמשהו ישתבש, הוא אכן ישתבש. א.ב.)
וכשאני כותב "ימים כאלו", המשמעות כפולה. האחת – ימים בהם מדינת ישראל מצויה באחת משעותיה הקשות ביותר, שעת שפל חברתי שלא היה מעולם. לא בתקופת הצנע הקשה, לא כשנחתם הסכם השילומים עם גרמניה תוך התעלמות מכאבם הנוראי של ניצולי השואה, לא אחרי מחדלי מלחמת יום כיפור הקלטנית וגם לא בעוד עשרות צמתים נפיצים של דת ומדינה ימין ושמאל.
השניה – ימי בין המצרים. הנגלה והידוע לכל בר-בי-רב דשליש יומא שהם ימים 'המסוגלים' לשנאה אחים נוראית המובילה להרג, הרס וחורבן. (ידוע למשל על מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל שמיעט מסיבה זו לעסוק בעניינים פוליטיים בימים אלו. א.ב.).
וכי יבוא השואל וישאל "מה אכפת לך?! שיתפוצצו! אנחנו ימין, הם שמאל! אנחנו חרדים הם חילונים" המבט הזה לצערי נפוץ מאד במחוזותינו, אבל הוא נובע לרוב מחוסר מודעות. יושב לו בחור בגן עדן עלי אדמות, בהיכלה הממוזג של הישיבה ואין לו אלא ד' אמות של הלכה וקדושה. אשריו ואשרי חלקו, מחזיק עולם הנו. אבל למרבה הצער המציאות הכואבת טופחת על פנינו. בחוץ יש עולם, אולי עולם השקר, אבל עולם שלם שעדיין לא זכה לטעום את האור הזה. והעולם ההוא סוער וגועש. בעולם המתוקן ובהיכל התענוג שלנו, ברור לנו כשמש מיום היוולדנו שאין גבוה מלימוד התורה וקיום מצוותיה. מיום לידיתנו כבר הייתה מוקפת העריסה בתמונות ופסוקים שהחדירו לנו את הערך הנעלה הזה. כך בגן, כך בתלמוד תורה, ועוד יותר בישיבה. "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי". היש יותר פשוט מזה?!
אבל כשם שעבורינו זה כה פשוט, יש כאן מיליונים שעבורם זה כה סבוך.
הדעות הברורות והפשוטות בערכה העליון ובכחה של התורה יכולות אולי להאמר ללא כחל וסרק ע"י אברכים ובני ישיבות, רבנים משפיעים, אבל לגמרי לא מעל גבי שולחן ממשלת ישראל כניצול של מושכות השילטון שניתנו גם בידינו כחלק מהכלל. שכן אולי אנחנו חלק מהממשלה, אבל בהחלט לא מייצגים, ולא מתיימרים לייצג את רוב תושביה לעת עתה. זו גם מעולם לא היתה כוונת גדולי ישראל כששלחו נציגים לכנסת.
לא לחינם נזעקתי לנושא. איני עיתונאי, איני פוליטקאי ואין לי גם יומרה כזו ב"ה. למען האמת, באופן אישי אני די מתעב פוליטיקה. אבל אני כאן כדי להיות פה לרבבות שאכפת להם.
הבה ננסה להיכנס אולי רק לרגע לנעליהם של אנשי הקירוב למשל. אותם יהודים שמשקיעים את תמצית דמם ונשמתם בשביל לקרב עוד נשמה אל האור, עוד בן אל אביו האוהב. כמה עדינות ושיקול נדרשים במלאכה הזו, בעולם כה מסוכן, כשהשיגעון והטירוף חוגגים מכל כיון, כאשר בסייעתא דשמיא פלאית מצליחים במשימתם היטב למרות הכל. לא כך פני הדברים כשיש שנאה והסתה, או אז נעשת המלאכה לכמעט בלתי אפשרית.
אין ספק שרוב העם הם בגדר 'תינוקות שנשבו' ושנאתם נובעת מבורות, שכן המידע היחיד בכל מה שנוגע לדת ויהדות נשפך אליהם בצינורות מסואבים של תקשורת שניזונת מרוע ורשעות צרופים של פוליטקאים ערמומיים ועיתונאים תאבי דם.
אבל כשיש להסתה ולשנאה 'סיבות הגיוניות' כיבכול, הדרך שלה לכבוש את לבבות העם פשוטה הרבה יותר וגם אלו שלא לגמרי מזוהים עם הצד המזיק נסחפים בזרם בקלות. זוהי רק דוגמה אחת ועוד רבות הנה.
ומה עם רבבות החרדים שנפגעים כלכלית ועסקית מהסתה כזו שכביכול יש לה בסיס? ומה עם בעלי התשובה שעומדים באופן תמידי מול לחצים משפחתיים וחברתיים? ומה עם פעילויות פרלמנטריות או הטבות למען היהדות שימנעו בעתיד בגלל 'סיבות מוצדקות' שכאלו?
את הטור הזה אני כותב בכאב גדול. אני הקטן וחברי היקרים למלאכת הקודש מצויים מידי יום בחזית הקשה.כאשר במסגרת פעילותי כמרצה בתחומי יהדות והסברה חרדית לקהלים רחבים, אני נוכח פעם אחר פעם להיוכח עד כמה קשה הוא הנזק כשלא משכילים לחשב את השלכות של דיבורים, לעומת זאת עד כמה רבה התועלת כשכל אמירה נשקלת בפלס בהתאם לזמן ולמקום. למרות הכל ואחרי הכל, הנשמות צמאות לדבר ה', רק שלא יראו להם המים החיים כמי שוכפכין.
שוב ושוב קמה וגם ניצבה מולי הוכחה אחרי הוכחה לעצת הזהב של חז"ל הקדושים "אמור מעט ועשה הרבה". המעשים הטובים שלנו; יהיה זה אברך טהור, מתנדב בארגון חס, או ח"כ פעיל חברתית, פועלים הרבה יותר מהאמירות.
ח"כ יקר! אני פונה אליך בשמי ובשם חבי למלאכת הקודש: זכור את הסלוגן הידוע של הבטיחות בדרכים: בכביש הבוער של מדינת ישראל אל תהיה צודק, תהיה חכם.
הכותב הינו מרצה לענייני יהדות, חסידות והחברה החרדית
1 החברה הכללית תרדוף אותנו עם ובלי קשר לכל חוק.
2 החוק הזה הוא לא אמירה, כי אם היא היתה כזו, היית צודק, היא עשייה, חקיקת חוק.
3 עולם הקירוב רק מתחזק אחרי כאלו אמירות, בניגוד אליך אני עוסק באמת בקירוב, ולא בהרצאות, ויכול לומר לך שהדבר שהכי רוצים לשמוע, זה כנות, ולא משחקי מילים וסחור סחור, ואם באמת החברה החרדית חושבת כך, היא צריכה לעשות את זה.
הדבר שהכי מרחיק יהודים, זה התנהגות לא ראויה של חרדים, כגון הרשעתו של דרעי, וכדומה,
שים לב שאינני מדבר על התקשורת אלא על האנשים הפרטיים
4 אכן החוק הוגש בתאריך הכי לא מתאים, די בטעות, ובצדק כעסת על חברי הכנסת.
5 באמת חייבים למצוא פיתרון לנושא גיוס בני הישיבות, והצעת החוק הזו היא מקדמת ליעד.
6 אישית אני חושב, שרוב החרדים צריכים להשתלב במדינה כולל גיוס, בעיקר כי אנחנו מחוייבים לדאוג למדינה ולעם, אך זו דעתי האישית
לדאוג לעם ולא למדינה