"מה אתה עושה דוד?"
"קורא מיילים של הילדים שלי".
"מתגעגע, אה?"
"בטח שמתגעגע! ככה להיות בארץ אחרת רחוק מהילדים. מתגעגע נורא!"
"המיילים בטח גורמים לך לעוד יותר געגוע…"
"דווקא לא, לצערי".
"לא?? אתה קורא את מה שהם כותבים לך וזה לא גורם לך יותר געגוע?"
"תקרא אתה מה הם כותבים, תגיד לי אתה אם זה גורם געגוע. הנה למשל הבן הגדול שלי כותב 'אבא תחזור! נמאס כבר לחיות בעניות כשאנחנו לבד'. והנה הבן השני הצעיר יותר 'אבא מתי אתה חוזר? מרביצים לי בחיידר ואני רוצה להראות להם שיש לי אבא חזק!' והבן הצעיר יותר 'אבא אני רוצה שתבוא כבר ותביא לנו את המתנות שהבטחת'. אף אחד לא כותב את הדבר הנדרש, 'אבא אני מתגעגע אליך!'"
"מבין אותך לגמרי! אולי זה שהקב"ה מרגיש עם הבקשות שלנו לבניין בית המקדש…"
