נציגים ולא ג'ובים / אלי רובין בפניה פומבית לקראת הבחירות המקומיות

ככל שנוקפים הימים ושעון החול אוזל לקראת המועד האחרון של הגשת הרשימות והמועמדים שיתמודדו בבחירות המוניציפאליות ברשויות המקומיות השונות, הדיווחים על כך שמפלגה פלונית מייבאת את מועמד X לעיר Y ועל כך שבעיר אלמונית מתכוונים בכלל לשדרג את מעמדו של פקיד נמרץ לנבחר ציבור משפיע בקדנציה הבאה – תופסים את הכותרות בכלי התקשורת השונים.

לא פעם נשמע הטיעון על כך שבחירות לרשויות המקומיות הן מעין בחירות לוועד בית, ושם, האזרח הקטן, זה שמתגורר בפינת הנוחות שלו, יודע הכי טוב מי זה שיוכל לעזור ולסייע לו בפרטים. כן, גם בבעיות של פינוי אשפה וגם בדברים מעט יותר רציניים ומשמעותיים.

במערכת המוניציפאלית הקודמת, אמר לי נבחר ציבור לא דתי באחת מהרשויות המקומיות, כי התבנית של "דילים מפלגתיים כלל ארציים" קיימת רק בשפה החרדית, עדיין לא היה מי שהצליח לתרגם זאת לשפה החילונית.

"אתה יודע למה?", הוא שאל רטורית ומיד השיב לי: "כי בציבור הכללי, המפלגה לה אתה מצביע היא אפי' לא זו שקובעת לך לאיזה מועמד תבחר בפתק הצהוב. כל אחד עושה לפי הבנתו ומה שנראה לו שהכי טוב בשבילו. דילים מפלגתיים עירוניים הם בקושי יכולים לעשות, אז ארציים?".

אז בציבור החרדי, זה בהחלט אחרת. "ועשית ככל אשר יורוך" חזק מכל דיל ואינטרס כזה או אחר. ועדיין, אולי הגיע הרגע והבשילה השעה, שאת ההכרעות המקומיות יתנו לדרג המקומי לקבל, העסקני והרבני בעצה אחת. בסוף, השיקול המנחה צריך להיות מי הם הנציגים שישרתו את האזרח הקטן ולא מקום מפלט לסידור ג'ובים למקורבים.

תסתכלו לציבור בעיניים, תחשבו מה טוב בשבילו, אולי אפי' תתנו לו את האפשרות לבחור בעצמו מה טוב לו, ולא מה מסתדר לאינטרסים שלכם. דגל התורה כבר הוכיחה שהיא יודעת לעשות את זה כשהיא רוצה ובעבר ערכה פריימריז מקומיים בביתר וכך גם שלומי אמונים ידעה לעשות זאת בעיר השכנה בבית שמש.

כך, הבחירה תהיה הרבה יותר אפקטיבית, וודאי יותר מושלמת.