בצל הסאגה המתמשכת סביב הרפורמה המשפטית שהוא אחד ממוביליה, במהלך דיון שנערך השבוע בוועדת החוקה של הכנסת, על אף פגרת הקיץ, בנושא כללי ניגוד העניינים החלים על שופטים, תקף יו"ר הוועדה שמחה רוטמן את נציגת הנהלת בתי המשפט, עו"ד חגית אברהם בכר, וטען כי היא לא רשאית להטיל ספק במניעים של חברי הכנסת שביקשו את הדיון.
דברים אלו הגיעו לאחר שעו"ד אברהם בכר טענה, כי "נציב תלונות הציבור דחה את כלל הטענות נגד הנשיאה חיות", תוך שהוסיפה, כי "המטרה מאחורי הטענות היא להוביל לפגיעה באמון הציבור בבתי המשפט" -ובתגובה יו"ר הוועדה רוטמןקטע את דבריה, ואמר כי "עובד מדינה לא מותח ביקורת על מניעיהם של חברי ועדה", ודרש להתנצל תוך שטען כי "זו חוצפה שלא נבראה".
עו"ד אברהם בכר ביקשה להמשיך להקריא את תגובת הנהלת בתי המשפט, אך רוטמן סירב ודרש מהסדרן להזיז את המיקרופון שלה: "אם את לא חוזרת בך את לא תמשיכי לדבר. איאלץ להגיש תלונה אתית נגדך", ובתגובה היא החליטה לצאת מהאולם.
בעקבות התרחשות זו היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפק פרסמה מכתב חריף על התנהלותו של רוטמן בוועדה וטענה, כי התנהלות זו "מהווה פגיעה במעמד הכנסת", תוך שהוסיפה, כי "תוך כדי הדיון ציינתי בפניך שאני רואה בחומרה רבה התנהלות בה עובדת המדינה שהגיעה למסור את עמדת הגוף אותו היא מייצגת, מוצאת על ידך מחדר הוועדה".
אך יו"ר הוועדה שמחה רוטמן לא נשאר חיייב והשיב כי הוא "פועל למען שמירה על כבודה של הכנסת. בניגוד לאמור במכתבך, לא הוצאתי את עו"ד חנית בכר מהוועדה. חבל שבדיקת העבודות מצדך בנושא זה הייתה לקויה. איני סבור שאני אמור לאפשר השתלחות בחברי כנסת על-ידי עובד מדינה. בניגוד לכללים שלפיהם אסור על עובד באיזו דרגה שהיא לבקר, בצורה מעליבה או פוגעת, את הכנסת וועדותיה".
היו"ר רוטמן ביקש, ליתר דיוק דרש, דבר לגיטימי לחלוטין שתחזור בה מממה שאמרה, אך על אף ש"ברוב המוחלט של הסיטואציות הדומות בעבר, מי שנדרש ממנו לעשות כן, התנצל או הבהיר שלא היה בכוונתו לפגוע בחברי הכנסת והמשיך בדבריו", כפי שטען רוטמן, במקרה הזה "נציגת הנהלת בתי המשפט התעלמה מדבריי לחלוטין והמשיכה להקריא מהכתב".
אולי לא נאה לעיניים וצורם לאוזניים לראות את הדרך והצורה בה התנהלו הדברים, אך כנראה שלפעמים כוח צריך למגר באמצעות כוח רב יותר. אם תפקידו של הייעוץ המשפטי להכווין ולתת ייעוץ – ובשנים האחרונות אף ממש להכתיב ולקבוע – לנבחרי הציבור, אז תפקידו של ראש הוועדה ברור פי כמה וכמה.
אם את נבחרי הציבור צריך להעמיד על מקומם ולסתום להם את הפיות לעיתים, אז על אחת כמה וכמה גם מהפקידים, באם והם טועים, אפשר לדרוש כך. נאה דורש, נאה מקיים.
