המדינה ה-51 / בנימין ברגר

הדיווח על הדיונים בבית הלבן על עתידו הפוליטי של נתניהו אינו מפתיע. אין משהו שהאמריקאים נהנים ממנו יותר מאשר התערבות בוטה בענייניה הפוליטיים של עם ישראל.

מסתבר שגם טבח מחריד (עם הערכה עדכנית ומתוקנת של כ-1,200 נרצחים הי"ד) לא הצליח לגרום להם להיגמל מההרגל המגונה הזה. לא רק שהם לא הצליחו להתאפק מלדון בזה בפינת הקפה שצמודה לחדר הסגלגל, ביידן אף טרח לרמז לנתניהו שהוא רואה בו כראש ממשלת ישראל היוצא.

אין ספק שישראל חווה בימים אלו טלטלה קשה, שבוודאי יהיו לה השפעות פוליטיות דרמטיות ביום שאחרי המלחמה, אבל זה עניינו של הציבור הישראלי, שיצטרך להכריע האם הוא רוצה להחליף את ההנהגה, וזה יהיה תלוי לא מעט גם בשאלת הניצחון במלחמה והדרך אליה, לא פחות משזה יהיה תלוי בחיפוש האשמים למחדל הנוראי שקדם לטבח.

בבית הלבן לא מתעסקים בשאלת היורש של נתניהו מפני שהם מחפשים נושאים לשיחת חולין, הם רואים את עצמם כבעלי הדעה המרכזיים למה שיקרה פה ביום שאחרי המלחמה. בישראל אולי עוד לא מסוגלים לחשוב על היום שאחרי, אבל נראה שבוושינגטון חושבים רק על זה.

האמריקאים כבר עכשיו גובים תשלום, במזומן, על הגיבוי המדיני והסיוע הצבאי לישראל, וזה בדמות שיירת משאיות בלתי נגמרת שחוצה מידי יום את מעבר רפיח ממצרים לעזה ומספקת למדינה הנאצית חמצן, גם במובן הפשוט וגם במובן המטפורי, בזמן ש-240 מאנשינו נמצאים בשבי בידי חיות טרף.

הדיבורים של ביידן ואנשיו על הפתרון ליום שאחרי, בדמות מדינה פלסטינית, בראשות תומך וממן הנאצים אבו מאזן, מלמדים שישראל חייבת להתעשת ולהבהיר לכל העולם שגם במחיר יקר של שליטה צבאית בשטח, היא לא תיתן להקמה חוזרת של ישות נאצית על גבולותיה.

בינתיים, בדיוק ההיפך קורה, ומערכת הביטחון כולה יחד עם ראש הממשלה ושר הביטחון נעמדים על הרגליים האחוריות בכדי להילחם ששר האוצר סמוטריץ' יעביר לאבו מאזן את דמי השתיקה החודשיים, אחרת אולי חלילה המשכורות למרצחים לא ייכנסו ב-10 לחודש והגזרה תתלהט, כי הרי הטבח בשמיני עצרת קרה מסיבות כלכליות. כנראה שלא למדנו כלום, הקונספציה היא אותה קונספציה ולנו אין אלא להישען אך ורק על אבינו שבשמיים.