המטה הפוליטי להשבת החטופים טוב לחמאס / אבי מוסקוב

עצוב כל כך שדבר שאמור היה להיות בקונצנזוס מוחלט כמו נושא החזרת החטופים והנעדרים הפך כביכול לדבר שנוי במחלוקת. אין אדם, מימין ומשמאל, שלא יעשה כמעט הכל למען החזרת חטופינו. כן, אותם אזרחים הם "חטופינו", של כולנו. אלא שגם נושא רגיש זה, יש מי שבעקבות מעשיו הפך אותו לפוליטיקה זולה.

ישנם שתי מחלוקות משמעותיות על הדרך והגישה ביחס לחטופים. המחלוקת היא לגיטימית וראוי לקיים דיון בעניין, תוך שמירה על כבודם של הסבורים אחרת ולא לפגוע במאמצים להחזיר את החטופים. המחלוקת בין אנשי ימין ושמאל, כמו גם בתוך המשפחות עצמן, היא לא האם יש לעשות הכל על מנת להשיב את החטופים, אלא על הדרך לעשות זאת. נציין כאן שתי מחלוקת מרכזיות.

מחלוקת 1

ישנם משפחות שסבורות כי יעד המלחמה המרכזי הוא השבת החטופים כאשר רק לאחר מכן יש להשמיד את החמאס. דעה לגיטימית, בוודאי להורה שחייו אינם חיים מאז הטבח הנורא בשמחת תורה.

ההיגיון בטענה זו הוא שביחס להשבת החטופים "הזמן אוזל" וכי כל יום שהם אינם חוזרים זו סכנת נפשות של ממש. וכפי שלצערנו ניתן לראות כיום שחלק מהחטופים אינם חוזרים בחיים. בנוסף טרגדיות עלולות לקרות בזמן המלחמה, כפי שקרה ביום שישי בבוקר כאשר שלושה חטופים נורו בטעות מוחלטת על ידי כח צה"ל. לכן, אותם משפחות סבורות כי דבר ראשון יש להשיב את החטופים, לאחר מכן יהיה מספיק זמן להשמיד את חמאס.

כמו כן, אותן משפחות חוששות כי מתקפות צה"ל העוצמתיות יפגעו בטעות גם בחטופים, דבר שהוא כמעט בלתי נמנע לאור העובדה שארגון הטרור הרצחני מסתיר את החטופים בתוך ריכוזי טרור ויעדים שצה"ל עלול לתקוף בהם. חשש אמיתי ומצודק.

מנגד, ישנם משפחות שסבורות כי השבת החטופים היא יעד "קדוש", אבל לא מטרת המלחמה הראשונה. לדבריהם, יש לפעול במקביל בשני המישורים. גם להשמיד את חמאס וגם לעשות הכל בכדי להשיב את החטופים.

ההיגיון בטענה זו הוא – ראשית, גם אם ישראל תצליח להשיב את כל החטופים, לא יהיה זה ניצחון על החמאס אלא מניעה של מכה כואבת יותר של השבעה באוקטובר. זה ימעיט את ההשפלה הנוראה שעם ישראל חש מאז אותו היום. אך זה וודאי לא מוגדר כניצחון על החמאס.

שנית, הם סבורים כי הדרך היחידה להשיב את החטופים הוא על ידי לחץ צבאי אדיר כאשר רק אז חמאס יתקפל ויסכים לעסקה. ולכן, אותן משפחות דוחפות את צה"ל להגביר את התקיפות, גם בכדי להעמיק ולהעצים את הלחץ על מנהיגי החמאס. כשהם יחושו מצוקה הם יניחו הצעה ריאלית, סבורים אותן משפחות.

מחלוקת 2

המחלוקת הנוספת היא על התמורה אותה יש לישראל לתת לחמאס עבור החטופים. דיון זה הוא יותר רגיש, בפרט לאור העובדה שישראל כבר נכוותה בעסקת שליט שאת תוצאותיה אנו רואים היום.

ישנם משפחות שסבורות כי ישראל שהפקירה את תושבי הדרום בזמן הטבח, הפקרה שהיא הייתה מוחלטת, צריכה לשלם כל מחיר בכדי להשיב את החטופים הביתה. "פישלת? תתקן. זו לא בעיה שלי", יש הטוענים למדינה. אותן משפחות סבורות שישראל גם צריכה, אם חמאס ידרוש זאת, לשחרר את כל המחבלים בכלא הישראלי בתמורה לשחרור כל החטופים. שיטת הכל תמורת הכל.

מנגד, ישנם משפחות שמבחינתם רואים את הנולד ולא מסכימים בשום אופן לעסקה כזאת שתביא בוודאות לרציחות רבות של יהודים על ידי מחבלים. הם טוענים כי עסקה כזו היא מופקרת והיא אולי טובה עבור המשפחות בטווח המיידי אך היא אסון עבור מדינת ישראל.

לא ניתן לדון משפחות בשעתן הקשה שכל מה שהן רוצות זה את קרוביהן חזרה הביתה. שהקב"ה לא יעמיד אותנו בניסיון הקשה. וכן, גם אם נדמה לנו שהעסקה להחזרת כולם נגד כולם היא מופקרת וחסרת אחריות, יש סיכוי גבוה שגם אנחנו אם היינו במצב כל כך קשה, היינו מציעים את אותה עסקה. לא ניתן לשפוט בשום דרך אבא או אמא שביתם או בנם נמצא בשבי חמאס ומי יודע מה אותם מרצחים עושים לו.

המטה הפוליטי להשבת החטופים

אחרי הקדמה ארוכה זו, ניגש לעניין. המחלוקות שהוזכרו הן לגיטימיות וראוי לקיים עליהן דיון, אבל יש דרך וצורה לדון. לחסום כבישים באיילון, זו לא הדרך. משפחה שסבורה אחרת ממך, אל תשתיק אותה. לייצר מניפולציות על עם ישראל ומנהיגיו, זו לא הדרך. להפיץ סרטוני תבהלה, זו לא הדרך. להחליש את צה"ל, זו לא הדרך. לטעון שהקבינט לא רוצה בהשבת החטופים, זו לא הדרך. להקליט ישיבות סגורות עם נתניהו – ולהדליף, זו לא הדרך.

הגוף שהפך את נושא החזרת החטופים לפוליטי ומשכך רוב עם ישראל חש ממנו סלידה ואפילו בוז זה "המטה להחזרת החטופים והנעדרים". מי שמנהיג את המטה הוא איש שמאל פרובוקטיבי בשם רונן צור. צור הוא יועץ תקשורת במקצועו שהצליח תוך שבועות ספורים להרוס כל חלקה טובה במושג הקדוש שנקרא "השבת החטופים".

אותו צור המציא בשנים האחרונות שיטה שנקראית "איך לנצח את הטרור הביביסטי". כן, קראתם נכון, טרור! לא פחות. באתר של צור נכתב בנוגע לשיטה זו – " אנחנו גוש הדגל. דגל ישראל. בחודשים האחרונים קם גוש הדגל, ופתח במלחמת השחרור של הדור שלנו. מלחמת שחרור נגד כוונה של דיקטטור ללא עכבות, לקבל כח ללא גבולות".

"זו מלחמת שחרור מבריונות ביביסטית אלימה המאיימת על הימין ועל השמאל; על קצינים, שופטים, שוטרים, מורים, עיתונאים ועל כל מי שלא הסכים להרכין ראש בפני הדיקטטור ובנו, מלחמה על הזכות לאחוז בדעה שונה מזאת שלהם. ישראל לא תהיה מדינה של דעה אחת זו גם מלחמת השחרור שלנו ממאבקים פנימיים ומפיצול פוליטי של גוש הדגל לשברי מפלגות, שהובילו להקמת ממשלת המשיחיים הפסיכופטים. השלב הראשון בדרך לניצחון, הוא לחסל את הטרור הביביסטי, לאחות את הקרע בעם ולאחד אותנו מחדש", כך נכתב באתר של צור. דבר המלמד על דעותיו וכוונותיו של האיש.

אתמול נחצו כל הקווים כאשר אותו מטה הפיץ סרטון ובו נראה יגיל יעקב, בן 13, ששוחרר משבי חמאס לאחר 52 יום, בשחזור של הסרטון שפורסם ע'ל ידי הג'יהאד האיסלאמי בתחילת נובמבר: "אני מתגעגע בטירוף לאבא שלי וגם לכל החברים מהקיבוץ שנשארו בעזה. אני רוצה להגיד לביבי שאני צריך מאוד את אבא שלי בבית".

בתחילת הסרטון נראים חלקים מהסרטון שפרסם ארגון הטרור כשיגיל עומד בצמוד לקיר. בהמשך הוא נראה לאחר ששוחרר מתחנן לביבי שיחזיר את אביו. הדמיון של שני הסרטונים עושה צמרמורת – ואכן זו מטרת הסרטון – להכאיב לנו, לעשות עלינו ועל המנהיגים מניפולציות, תוך שימוש ציני בילד מתוק שזה עתה חזר משבי חמאס. סרטון זה הוא ביזיון שרק מרחיק כל עסקה עתידית ומעלה את המחיר שנצטרך לשלם עבור החטופים.

הסרטון הזה פורסם כמעט בכל ערוץ תומך חמאס בעולם. צריך לזכור, חמאס קורא אותנו, לעיתים יותר טוב מעצמינו, וכשהוא רואה סרטונים כאלה ופעולות מופקרות של המטה להשבת החטופים, המחיר (קשה לכתוב משפט כזה) שלהם רק עולה. חמאס לא "פראיירים", לצערנו.

בדרך תמוהה ובלתי מוסברת השמאל הצליח להשתלט על הנושא של החזרת החטופים. הוא עשה חישוב ציני והבין עוד בתחילת המלחמה את הכוח הגלום במושג שנקרא "משפחות החטופים" – והשתלט עליו כבר בהתחלה.

סרטוני התבהלה הללו מיותרים לחלוטין ואף מזיקים. אין אדם בישראל שלא רוצה את השבת החטופים, אך אסור לפעול מהרגש בעקבות סרטון מצמרר ככל שהוא יהיה. יש לצפות מהקבינט לפעול בשיקול דעת, ולא לפי הרגש.

כשחמאס רואה את ההפגנות שמובלות על ידי אותו מטה, הוא לא ממהר לעסקה. הוא חושב לעצמו שכדאי לו להמתין עוד, עד שאיילון ייחסם מידי מוצאי שבת (זה יגיע, חכו), ואז יוכל להניח עסקה נוראית לישראל שאולי תצא לפועל בעקבות הלחץ הציבורי הרחב.

צריך לזכור שלולי הלחץ הציבורי העצום, עסקת שליט המופקרת לא הייתה יוצאת לפועל. ברור לכולם שראשי המדינה באותם ימים חשבו שמדובר בעסקה מסוכנת שבעקבותיה יירצחו יהודים רבים, כפי שאכן קרה, אבל הם לא עמדו בלחץ הציבורי האדיר.

לחמאס יש סבלנות. הוא רואה את מה שמתחיל לקרות ברחובות ישראל ואיך בעקבות מעשיו של המטה, הדבר הפך לפוליטי. ולכן הוא ימתין עד שהלחץ הציבורי יהיה דרמטי – ואז יניח עסקה מסוכנת פי עשר מעסקת שליט וישראל לא תוכל לסרב לה, בעקבות מחאות אנרכיה שיהיו ברחובות.

לסיכום, אין אדם שלא מוכן לשלם מחיר כבד וכואב עבור החזרת החטופים, גם מימין וגם משמאל, אבל הדרך בה הדברים כעת נעשים, רק מעלים את המחיר ומרחיקים את האפשרות לעסקה שישראל תוכל לבלוע.