אין שופטים בירושלים / עו"ד נתן רוזנבלט

לא את המדינה הרס אתמול ביהמ"ש העליון, כי אם את עצמו. הדי-9 המפורסם החל את מסעו להריסת מעמד הבג"ץ. ובקוקפיטו – לא יחיא סינואר ואפילו לא יריב לוין, כי אם כבוד הנשיאה היוצאת. היא זו שהורסת את האמון עליו מושתת ביהמ"ש.

738 עמודים של מלל, מתוכם 737 הם הקדמה לשורה התחתונה: לא מעניין אותנו חברי הכנסת ולא בוחריהם, אפילו המלחמה לא. אנחנו נוכיח איפה הכח ואיש לא יעצור בעדנו. בניגוד למלחמה האחרת, כאן אין שבויים ואין מנצחים, יש רק מפסידים, והראשון בהם הוא ביהמ"ש העליון.

בג"ץ הוכיח כי אין בית משפט בירושלים, יש שם רק בית שופטים. אמור לי מי יושב בהרכב ואומר לך מה הוא יפסוק. את פסק הדין לא היה צריך להדליף, כל משפטן בקי יכל לכתוב מראש, מי יהיה בעד ומי נגד. ככה לא נראה בית משפט, כך נראה בית שופטים, שמחליטים כאילו הם בקואליציה או אופוזיציה. בעצם לא כאילו.

מי ייתן אמון למשל בפסק דין על אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית, כאשר מי שהכריע בה הוא כבוד השופט המוסלמי חאלד חבוב, שקיבל את פרס שומרי הר הבית מידי המופתי שמעודד פיגועי התאבדות?

או מי יכול להבין את ההיגיון השיפוטי המרתק של כבוד הנשיאה היוצאת, ולפיו יש לבטל – ברוב עצום של קול אחד – חוק יסוד, משום שהוא נחקק ברוב של 4 קולות בלבד?

ביום רביעי האחרון ייצגתי בדיון בבג"ץ בעניין העדפת בני מקום בהגרלות של משרד השיכון. טענתי כי אין זה סביר ומידתי שאחד יקבל דירה במתנה ומשנהו ימתין עשרות שנים, רק בגלל שפקיד כלשהו החליט משהו. השופטים הסבירו לי בטוב טעם ודעת, כי אינם יכולים להתערב לפקידים כיצד לחלק את קרקעות המדינה וכספיה. החלטה פקידותית אי אפשר לצמצם, אך לבטל חוקי יסוד אין בעיה כלל.

נזכרתי משום מה בהחלטה שעברה השבוע באו"ם, ברוב עצום, נגד ישראל. ממשלת ישראל אפילו לא התייחסה לכך ברצינות. גם משום שהיה ברור מראש שיהיה רוב אוטומטי לפי האינטרסים של כל מדינה, ורוב אוטומטי הוא חסר משמעות מוסרית. וגם, ובעיקר, כי אין הרבה משמעות אופרטיבית להחלטות דקלרטיביות מעין אלו.

השופטים פוסקים והשיירה עוברת. אין משהו ממשי שעומד להשתנות מחר בבוקר. גם צפוי כי הכנסת תעשה משהו דרמטי יותר, מתוך ידיעה שמחר אין יותר את הרוב האוטומטי.

היחידים שניזוקים מכך, הם הערכים עליהם עומדת המדינה, ערכים של שלטון הרוב וחכמת השופטים, וחבל. השיבה שופטנו כבראשונה, אז ייקרא לך עיר הצדק.