מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ… / רועי ויזאן

במלאת מאה ימים לטבח הנורא בשבת שמחת תורה, ולהחזקת חטופינו הנמקים בשבי חמאס, אויבינו מדרום ומצפון מרשים לעצמם להתרברב בנאומים ובתיעודים המבליטים את חולשתינו.

מדרום, חמאס מנסה לעשות טרור פסיכולוגי במטרה להגביר את הלחץ ולהעמיק את הקרע בין משפחות החטופים לממשלה, הוא מתעקש על הפסקת הלחימה בעזה כתנאי הכרחי לעסקה, וזה לא בא בחינם, חמאס מודע לעובדה שישראל מאבדת לגיטימציה לאומית ובינלאומית, ומקשה את התנאים להגיע לעסקה לשחרור חטופים, בינתיים הם מקבלים בחסות הנשיא ביידן אספקה ספיישל שתסייע להם להתחמש ממקום מחבואם, ולכבוד מאה הימים הם קיבלו בונוס בנסיגת חלק מהכוחות בצפון הרצועה, מבחינתם זהו הישג תודעתי שיגרום להם לחזור ולהתמקם מחדש.

מצפון, נסראללה מבליט מחד את היתרונות שיש לארגונו (פגיעה בבסיסי הצפון זה רק חלק מהם), ומבליט מאידך את החולשה שיש בישראל.

את הכח והעזות להתרברבות אויבנו, הם קיבלו בעיקר מתוכינו, הם לוגמים ומתענגים על הדיווחים הדעות והפרשנויות מערוצי התעמולה וההסתה מכל מיני בכירים לשעבר שמפמפמים כל היום כמה ישראל חלשה מול חיזבאללה, הם עוקבים אחר ההפגנות שחזרו במלוא העוצמה בהבנה ברורה שזה יותר נגד הממשלה והעומד בראשה, ופחות למען החטופים, מטה המשפחות התמים נחטף בידי כוח פוליטי חסר רחמים, שמטרתו אחת והיא הפלת נתניהו תוך כדי הלחימה, ויפה שעה אחת קודם.

השבוע התפרסם על 170 ביטחוניסטים בכירים לשעבר הקוראים לבחירות כאן ועכשיו, בזמן שלוחמינו הגיבורים מוסרים את נפשם עבור כולנו, כולל על אותם לשעברים שהורסים כל חלקה טובה, ולא מן הנמנע שהם מייחלים לכישלון של ישראל, ולו רק בשל העובדה שנתניהו וממשלתו מנהלים את הלחימה.

חשבנו לתומנו שהשבעה באוקטובר יעיר משהו או מישהו, שיבינו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, ובזמן שהם נלחמים בממשלה, אויבינו מתחממים ומתכוננים להילחם בנו בשנית.

בכל ההיסטוריה, תמיד כשהיו חיכוכים ומריבות בין חלקים בעם, האויב התורן ניצל זאת, חיכה לשעת כושר והִכה אותם קשות, כמה עוד תמרורים צריך להציב בשביל שיבינו שנסראללה עוקב, מקשיב, בוחן, ונהנה מהמחלוקות בינינו, אם זה בתקשורת שקוראת לפרק את הממשלה ולהדיח את נתניהו, ואם זה המחלוקות בתוך הקבינט.

כשהתקשורת תקפה את פליטות הפה של שרים וחכי"ם ממחנה הימין שגרמו בין היתר לבית הדין שלא לצדק בהאג לשפוט אותנו על רצח עם, היא לא שמה לב שהיא הפולטת הסדרתית, ושתתכבד לתקוף קודם את עצמה, על האמירות חסרות האחריות שלה נגד הממשלה שמשרתות ומתדלקות את האויב האמיתי שמפמפם כל אמירה תבוסתנית, ועם כל הכבוד לאויב בהאג, האויב האמיתי מאזין לכל הגיג בתקשורת המגוייסת.

לפיד הצהיר השבוע שאת החמאס אפשר לחסל מאוחר יותר אבל לחטופים אין זמן, כאילו שלפיד כראש ממשלה היה מצליח לשחרר את החטופים כבר בשבוע הראשון, הוא אומר שהדרך היחידה לאחות את השברים היא להשים בצד את כל השיקולים חוץ מאחד, וזה להביא אותם הבייתה, אין ספק שלפיד גילה לנו בזה את אמריקה, מי שצריך לשים את כל השיקולים בצד זה לפיד חוץ מאחד, וזה לתת גיבוי מלא להחלטות הממשלה והקבינט, זה הדבר המתבקש בעת שישראל נלחמת בכמה חזיתות במקביל, ובטח ממי שמחזיק בתפקיד ממלכתי כמו יו"ר האופוזיציה.

המלחמות המיותרות בקבינט גורמות נזק עצום, אי אפשר לנהל מלחמה כשמשחקים באגו, שר אחד נפגע, לשני לא מתייחסים, והשלישי חשוד כמדליף, בדרך הזאת אי אפשר להשיג ניצחון על אויבינו.

בני גנץ נכנס בשעתו לממשלה במטרה להיכנס מתחת לאלונקה ולשדר אחדות מול האויב, זה אכן נשמע מרגש, אבל עברו חודשים וגנץ עסוק באיך לעשות פוליטיקה בזמן הלחימה, הוא מחפש הַפרוֹת מצד נתניהו, מאיים בפרישה, ובסוף חוזר בו כהרגלו, עד להפרה הבאה וחוזר חלילה.

גנץ יודע שאלקטורלית הוא יחטוף מכה אם יפרוש מיוזמתו לפני סיום הלחימה, והוא בפלונטר, מחד הוא הצהיר שהוא נכנס רק למטרת לחימה בלבד, כל השאר 'לא מעניין', ומאידך הלחימה מתארכת יותר מידי וההידבקות לנתניהו בקבינט גורמת לו טראומה פוליטית.

הקריאה של לפיד לגנץ שיפרוש תיכף ומיד מהממשלה, מטרתה לרסק אותו פוליטית ולבנות 'עתיד חדש' למפלגה המרוסקת בראשות לפיד, גנץ מבחינתו משתוקק לצאת ומנסה להיתלות בגנון שנפתח בקבינט, הבעיה היא שהוא חלק בכיר באותו גנון, ולא פחות בכיר במחדל של השבעה באוקטובר, הוא מעוניין להיות חלק מההובלה של המלחמה הקרובה בצפון, הוא מבין שאם הוא לא יהיה שם, אז במקרה הטוב איווט יתפוס את מקומו בקבינט, ובמקרה הרע זה יהיה בכלל בן גביר.

גלנט קרא השבוע לגנץ ולנתניהו לשדר אחדות, מעבר לכך שגלנט צריך לקשוט את עצמו תחילה, הוא התכוון בעיקר לכך שאם גנץ פורש, הוא (גלנט) יצטרך להתמודד עם יריביו משכבר הימים, בן גביר וסמוטריץ בקבינט המלחמה, ומבחינתו הוא מעדיף לפרוש ולא לקחת איתם חלק בניצחון.

לאחר כל האמור לעיל צריך לזכור שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

רועי ויזאן, יועץ ופרשן פוליטי. לתגובות: [email protected]