טור משעשע עד בכי: מנהגי הפורים שלא כתובים בספרים / צפניה ששון

בילדותי הורגלתי שיש מספר מצוות בפורים שמקורם מדברי קבלה, וסימנך מ'.

כשהתבגרתי שמתי לב שיש מספר מצוות נוספות אשר לא תמצאו אותם בשום ספר, אבל עם ישראל מקיים אותם בהידורם מידי שנה בשנה. ואילו הן:

התפרצות לבתים – המשפחה יושבת בנעימה סביב השולחן. במרכזו ניצבים להם מספר בקבוקי יוקרה אשר ערכם נעמד באלפים ויותר. ראשם של רוב דרי הבית תחוב עמוק בצלחת, ובעל הבית עסוק בלערב לעצמו מספר מיני משקאות. לפתע זה קורה. כפגזי אש ביום בהיר הדלת מתפוצצת על הקיר, ומספר שיכורים יחפים ומגודלים מתפשטים בהמוניהם על חדרי הבית. בני המשפחה צווחים נוכח הזוועה אשר מתחוללת נגדם, בעל הבית תופס את מקל המטאטא הקרוב ומתחיל לשאוג בקול לא לו על המחבלים שיתעופפו החוצה, הללו פורצים בצחוק שמזכיר לו את צחוקו של הבוס בבנק כשביקש העלאה במשכורת, ובוזזים להם את מיטב המשקאות המשכרים על גווניהם ומיניהם, וכרוב חוצפתם לא מסתפקים בטבח האימתני שבידיהם השמנמנות ביצעו אלא מרקדים על הרצפה האדומה מניפוצי בקבוקי זכוכית אמידים ושרים על ירוקים ובננות, עד שהבן דוד הגברתן של האמא מגיע בבהילות מקצה העיר ובזרועותיו תופס באפו של זה וברגלו של זה וזורקם דרך החלון, לא לפני שתולש ממייטב מחצלותיהם את התשלום המלא על מעלליהם.

הפחדת ילדים – בכל רחוב אמיד ניתן לראות אותם. בין הכלה, השוטר, מרדכי הצדיק ושוחט העיירה, מופיעים להם בלקסיקון היהודי עוד מספר תחפושות אשר אלאה מלהזכירם בשמותיהם. ברחוב חגיגה נחמדה. אי שם שתי בחורים רוכנים זה על גב זה שיכורים, בקצה השני אבא עם עגלה מלווה בילדו שהתחפש למוכר ממתקים עם תעודה שתעיד על כך, בסמוך להם מספר ילדים אשר על ידיהם נח מדף עם שלל ממתקים ועיצובים למורם האהוב, רכבים אשר מחלונותיהם נשמעים טרקסים טריים שועטים במרכז, האווירה פורימית ושמחה. צווחות איימים הודיעו על בואו. מהצומת בכיכר הוא מופיע במלוא הדרו. שד אשר לא מעלמא הדיין, כנפיים שחורות וגרזן אשר בראשו דולקת אש תופת, שיני תנינים בסדר של שיניי תותבות מפציעים מבעד לפיו בוער האש, על ראשו גלימה שחורה משל היה מלאך חבלה, בליווי מוזיקה צורמנית ומפחידה אשר אם חס וחלילה אי מי לא שם לב אליו, יבעת ממנו כעת. הגדילו לעשות חלק מהני אינשי דלא מעלי (חוליגאני"ם בלעז) אילו, וצללו להם הרחק אל עולמות שחורים בתוהו וחושך ושאבו משם מיטב דמויות האימה האופנתיות לפחד ובעתה בקרב כל רואיהם.

חומרי נפץ – הללו ילדים ומתבגרים אשר מוחם סובל ממספר ברגים רופפים ברבות השנים, וביום הפורים החליטו כי בשמחה חייב להיות מעורב מספר גלילי נפץ וחבלה אשר נלקחו מתחת השולחן בבאסטה של מיקו מהחמוצים. רעמי עשן ואש מפליצים את ליבותם של עוברי האורח המהלכים ביום זה לתומם, ומיום שמחה נהפך להם לאבל מחולם וזקוקים להסתכל ימין ואחור בפחד משאבבניק שיחליט להטיס אליהם פגז אש מתובל היטב בחומרי נפץ שלא היו מביישים את חיזבאללה. אותם ידאגו לעמוד במקום מרכזי ביותר, מקום שוקק חיים ממנו ירו במטחים את זיקוקי האש והתופת. הרעם גובר על הברק, וביום זה לא נוהגים להיכנס למקלטים, כי אם מתעופפים אלפי טילים ופגזים באוויר שמקור ייצואם הוא במדינתנו, עוד 2-3 עלובים של החמאס לא יזיקו.

הטרדת נהגים – עוד מנהג נפוץ הוא מספר בעלי זרועות חסונות ומח זעיר במיוחד, אשר לקיבתם הניחרה כבר צללו מיטב המשקאות המשכרים, ונוהגים לרקוד בכבישים ביום הפורים. העושים כן יעצרו רכבים אשר לא עצרו בפני שלוש מאות אלף שמאלנים באיילון, והמהדרים אף יקפצו על הגג ויעלו עליו עם הבוקסה הצורמנית אשר השיגו בפח האשפה הקרוב, וממנו נשמעים בערגה טרקסים פורימים טריים. המהדרין שבמהדרין יקיימו "מבית ומחוץ תצפנו" – ורסיסי צבע הם החלקים הקטנים. זה כבר גם לא המהדרין מן המהדרין אלא כאלה שבבעלותם חנוכיה מזהב ושמן קטיפתי המוסק ישירות מן הגת, יעיפו את הנהג האומלל בלאו הכי על הרצפה המחוספסת שייצורה עשוי מזפת שחור, וישתלטו במראות חרדה על הרכב החבוט, משם ישעטו לעוד כתובות המחוקקות בדף של ראש הסיירת לגיוס כספים ושירת "לא פחות מאלף".