כבכל שנה, לקראת תשעה באב, התקיים גם השנה כנס ענק של כמאתיים דיינים, טוענים רבניים, ולומדי חו"מ, שמאורגן בידי הרה"ג מיכאל רוטמן שליט"א, השנה הוא הזמין אותי להסביר בפניהם את נבכי חוק הבוררות, עם דגש על הסעיף הנוגע לביטול פסק בורר.
מתברר שם מפי הדיינים ואבות בתי הדין שהגיעו לדרוש בענייני ממונות, כי לצד הפריחה המבורכת וחסרת התקדים של עולם הדיינות, כאשר בתי דין חדשים והרכבים מצויינים מתווספים מידי שנה, ישנה גם תופעה מדאיגה של אנשים חרדים שעושים דין לעצמם ופונים לערכאות.
הפנייה לערכאות, מלבד שהיא הרמת יד בתורת משה ומעכבת את הגאולה, אינה משתלמת בסופו של דבר, היא גורמת כמובן נזקים בלתי הפיכים לצד הנתבע, אבל גם הצד התובע נפגע באופן בלתי ניתן לתיקון בדרך כלל.
ניטול למשל את נזקי השכנים, בעיר מגוריי קיימים שני שכנים, המתגוררים יחדיו, דלת מול דלת, מאז ייסוד העיר, שתי משפחות של בני תורה, חברים בלב ונפש, ההורים עם ההורים והילדים עם הילדים, יותר נכון היו, עד לפני כשנה.
אז הם החלו לבנות בשטח המשותף של שניהם, כנהוג בעירנו, ואחד מהם החליט כי השני חורג לתוך שטחו, ייתכן מאוד שהוא צודק, אין לי מושג, אך מה שכואב לי הוא ההמשך.
במקום ללכת לבית דין כנהוג, שם ככל הנראה היה מקבל את מבוקשו (ואם לא, אז זאת התורה לא תהא מוחלפת וצריך לוותר, בדיוק מאותה סיבה שמחר בלילה הוא לא יאכל גם אם יהיה מאוד רעב), במקום זאת הוא בחר להזמין משטרה ולפנות לבתי משפט.
זהו, הרחוב כמרקחה, ניידות, צווי מניעה הלוך ושוב, חילול השם, כספים לגורמים משפטיים, והכי חמור: נזק קשה לתיקון לשני הצדדים ומשפחותיהם, לך תסביר לילד מדוע השכן החמוד ממול מזמין לך משטרה, ושבגללו השני חדרים החדשים תקועים במצב שלד כבר חצי שנה.
יותר קשה: לך תסביר לילד מדוע אתה מזמין משטרה כנגד השכן החמוד ממול במקום ללכת לבית דין. לך תשכנע אותו שכשהוא יגדל הוא ילך לפי השלחן ערוך בכל צומת בדרכים.
הבאתי את הסיפור האמיתי, כמשל לאלפים ורבבות שקיימים בכל הערים החרדיות, שוחחתי עם אחד הצדדים ולא הצלחתי, אחרים הצליחו יותר ותשקוט האש והכל בעזרת השם יתוקן (מה שניתן לתיקון) אך המסר הוא זה אשר יש להעביר, כפי שהסביר אחד הרבנים בכנס המדובר:
הגמ' אומרת "לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא לפנים משורת הדין", אך זה מדובר אחרי הזכייה בדין, שלא חייבים לדרוש את קיומו מהצד השני, אך בירור הדין עצמו, חייב להיות אך ורק בבית דין, אין חובה לוותר אך יש חובה ללכת לבית דין ועל פי שלחן ערוך ולא לפני ערכאות שכל כולן נגד השלחן ערוך.
ויקויים בנו ההפטרה מאתמול בש"ק: "ואשיבה שופטיכם כבראשונה… אז ייקראו לך עיר צדק הקריה הנאמנה" במהרה בימינו אמן.
שמעתי שדין יין של ההולך לערכאות או המחלל שבת בפרהסיה הוא יין נסך. שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל.
תודה תודה רבה על כל התוכן
מעניין כתמיד
הכל לפי דין תורה, אז למה טובי בנינו לא מתגייסים למלחמת מצווה, כדאי שהדיינים ידונו בנושא הזה, לפני ערכאות כי בנפשנו זה.
ובנוסף שידונו בלא תישא שם אלוקים לשווא, כשעושים לינץ לאנשים.
למה לדון בדבר פסוק וברור.
צריך לזכור שמתי שהרגש עולה, לא להזניח את השכל הישר.
והשכל הולך על פי תורת ה'. ותורת ה' המסורה מפי מקבלי השמועה אוסרת כל שותפות בציונות.
ולקבל כסף (מי ישמע כמה) אין זה שותפות. זה זכויות וזה הותר.
זה הכל.
מקווה שהייתי ברור, יותר לא ברור למה המערכת אישרה את תגובתך,
ולתוספת פרטים תפנה לערכים, הידברות וכדומה.
צום קל ומועיל