סערת השלכת החול על השר בן גביר, אמורה לחרוג בהרבה מהשאלה איזה נזק נגרם לו, מדובר כאן בתקיפת שר על רקע אידיאולוגי, וכל ניסיון שקוף של התקשורת למסמס את הפרשה, תגרום לתגובת נגד והלוואי שלא תעודד את המשוגע הבא שינסה לממש את מה שהוא קורא בעיתון.
התקשורת מנסה בכח להגחיך את השלכת החול על השר, באמצעות פלפולי סרק האם היה זה חול יבש או כדור בוץ, הנדסת התודעה מנסה בדרך הזו לגרום לנו לחשוב כי מדובר במשובת נעורים חולפת ואיזה צעד חינני חסר טעם וחסר משמעות.
ראיתי השבוע את השר בן גביר עם פמלייתו בחתונה בבצ'יק, והתפלאתי קצת על סידורי האבטחה הכבדים ביותר סביבו, שניים רק לרוה"מ עצמו, אך לאחר האירוע הבנתי שהוא באמת מאויים, אילו היה חרב בידיהם ייתכן שהוא כבר היה לאחר פגיעה חמורה חלילה.
למחרת האירוע, אתמול בשבת קודש, תוך כדי קריאת הפסוקים המכוננים על משפט צדק ואיסורי שוחד, נזכרתי בסיפור שארע בצעירותי, לפני שלושים שנה.
היו הייתה חברת כנסת שמאלנית מאוד בשם יעל דין (הבת של), זכותה. יום אחד היא החליטה שהיא רוצה לבקר דווקא בחברון ודווקא בתוך היישוב היהודי הקטן שם, גם זה זכותה, בדיוק כמו שזכותו בן גביר לבקר בהר הבית ולהבדיל בחופי תל אביב (מבחינה חוקית כמובן, שניהם לא מקומות ראויים לשומרי תורה ומצוות).
אחד התושבים שם קוראים לו ישראל לדרמן, הוא החזיק כוס תה חם ולגם ממנו כאשר הח"כית עברה לידו, לא לא נדע מה בדיוק היה שם, בתכל'ס הכוס נשפכה על זרועה של הח"כית המעודנת.
לדרמן נעצר בקול רעש גדול, הועמד לדין ולא עזרו לו כל טענותיו כי הוא מזג לעצמו כוס תה והדוחק גם לשפיכתו, לא עזרו גם עדים ואפילו לא מומחים הנדסת אנוש מטעמו, הפרקליטות האשימה, וביהמ"ש (מי אמר שמאל?) קיבל את כל הסעיפים כנגד היגיון בסיסי, ושלח אותו לכלא ללא פחות משלוש שנים!
יש לי תחושה, והלוואי אתבדה, כי הפעם זה ייגמר באופן שונה, למרות שהפעם אין כל ספק בזריקה ובכוונות, הסיפור יטואטא ויסתיים בקול ענות חלושה, משום שהפעם מי שהשליך את החול שייך למחנה הנכון והנאור, ואילו האובייקט שחטף את כדור הבוץ הוא השר המושמץ ביותר בישראל. צדק במיטבו.
פרשת משפטים בושה
איך אתה מדבר?! תזהר שלא יעצרו אותך…
הרי זה בדיוק מה שאמרה השכנה של מנדלבליט לפני שעצרו אותה ביום שבת קודש.