הטור הזה נכתב בתל השומר, לקיים מצוות כיבוד אב, כאן יום כיפור מקבל משמעות אחרת לחלוטין, ה"ונתנה תוקף" הוא בשידור ישיר, ודברי חז"ל "בינונים תלויים ועומדים" מומחשים בחי.
אשריכם ישראל, יש כאן חדר אירוח ובו כמה חסידי גור מחלקים מזון ושתייה איכותיים מאוד, לאורך כל היממה, למאות מאושפזים דתיים, כל יום, סליחה שאיני יודע את שמותיהם על מנת להודות כאן, אך הקדוש ברוך הוא יודע ויתן לכם כל משאלותיכם.
זה לא רק האוכל, אלא גם האווירה, כאן פוגשים בני אדם, יהודים כמוך, ויוצאים לכמה דקות מהדיכאון של המחלקה.
פגשתי השבוע יהודי חסידי מבוגר, הוא חש צורך להתנצל או שאולי הוא לא רצה שאלמד ממנו, אז הוא אומר לי: "אל תסתכל עליי ככה אוכל לפני התפילה, אני מותר לי, חולה סכרת שלא תדע, זה פיקוח נפש כפשוטו".
הוא ראה שאני מקשיב אז הוא המשיך באור פנים, "לכבוד יום הקדוש השגתי ברוך השם רופא דתי שנתן לי היתר, הוא אמר שהוא לוקח על כתפיו את האחריות, זה לא היה קל אבל חסדי השם כי לא תמנו".
התפלאתי: הרגע אמרת שאתה חולה סכרת, כל אחד יאמר לך שמותר לך לא לצום, לפחות שיעורים תאכל משהו?
הוא חשב שנייה ואז צחק: "לא הבנת טוב, אני מדבר על היתר לצום! היה קשה להשיג רופא שיתיר לי לצום, אבל ברוך השם הצלחתי להשיג אחד כזה אחרי שראה כמה אני סובל, כמובן בתנאים שהוא קבע, אבל הסכים, חסדי השם אוכל לצום ביום כיפור, אולי אפילו עד הסוף".
פתאום קלטתי: בעוד אנחנו טרודים בשמיעת עצות סבתא למתכונים סודיים לסעודה המפסקת וקניית כדורים טבעיים להקלת הצום, אנחנו מפספסים את הנקודה המרכזית: הצום איננו עול, הוא מצווה נדירה שצריך לקיים בשמחה, בתחושה עילאית של "תיטהרו", כמו אותו יהודי יקר שבוודאי יקבל שנה טובה ומתוקה, מתיקות אמיתית בלי סוכר.
בספר חיים נזכר ונחתם אנחנו וכל עמך בית ישראל.
לא תמיד זה חוכמה לצום
ידוע הסיפור ממרן האב עובדיה זצל
צריך להיזהר ולהוסיף שורה מודגשת שמי שחול. חייב לשאול רופא