חג הסוכות הוא לפי כל ספרי רבותינו, החג של האחדות, ארבעת המינים המרמזים על ארבעת סוגי היהודים, וכולם יחד ניטלים בסילודין למען שמו באהבה.
אחד הדברים המייחדים את עמנו מכל העמים האחרים בעולם, זה האחדות בין כל החוגים המרכיבים אותו.
ביום הכיפורים האחרון שהיתי בבית חולים תל השומר, מקום שאינו דתי כלל, התפללנו יחד בכל נדרי במניין מופלא, המורכב מכל גווני הקשת, מימיני חסיד שלא מוותר על הגרביים הלבנות גם עם מכנסי בית החולים ועל הקיטל והטלית מעל הפיז'מה והאינפוזיה, משמאלי יהודי עם כיפה חד-פעמית מהבר מצוה של תומר, האייפון מבצבץ מכיסו והדמעות מעיניו, וכולם יחד, הרבה יהודים מתפללים יחדיו.
החזן בכל נדרי היה עם כיפה סרוגה, ובמעריב החליפו אברך ליטאי שתורתו מעידה עליו, שחרית קבלנו בנוסח בעלזא וכן הלאה. במבואה התקיים גם מניין ספרדי ושם האחדות הרבה יותר בולטת, כל העדות יחדיו שרים את אותו נוסח.
אין מלחמה ואין גיוס, פתאום הכל מקבל משמעות חדשה כאשר עומדים בפני בורא עולם ויודעים כי הוא חותך – עכשיו – חיים לכל חי, כי כאשר כולם מכוונים לאותו אבא שבשמיים אז כל האחים יכולים להסתדר ולהתגבר על הכל.
קל וחומר כאשר מדובר בתוככי הציבור החרדי, כאן באמת שאין הבדלים ומחיצות, אין שום נפקא מינה בין נוטלי אתרוג זן חזון איש, לבין המקפידים דווקא על אחד שגדל בכפר חב"ד, בשני המקרים אתרוג דומה ללב והלב דומה לאתרוג, שמור וטהור בלתי להשם לבדו.
זה לא משנה אם על דופן הסוכה תלויה תמונה של מרן הגרע"י זצ"ל או של אדמו"ר פלוני, הסיבה שכולנו יושבים בסוכה היא המשמעותית ובזה אין כל הבדל בינינו, ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת.
רבו הפירושים מדוע מתפללים דווקא על "סוכת שלום", מה הקשר בין סוכה לשלום, ואפשר להוסיף אולי, שאם השכן בונה סוכה ליד הבית שלי, אולי מסתיר לי טיפה את האור, איני מקפיד עליו, בידיעה שזה זמני וארעי, אותו דבר צריך להרגיש בקשר לכל המחלוקות בעולם העובר, בפרט במחלוקות מעושות ומאוסות בין חוגים בתוכנו, אם חשים שהכל זמני וארעי אין עם מי לריב ואין על מה לריב.
הפורש סוכת שלום יפרוש עלינו סוכת שלומו ועל כל ישראל.
