רציחת הרב צבי קוגן חורגת מאירוע טרור מהסוג שלצערנו התרגלנו אליו, לא רק בגלל המיקום – מדינה ערבית עם אוכלוסייה עוינת, אלא בשל היותו קרבן ציבור של שליח ציבור – שליח חב"ד שהוא בעצם נציג העם היהודי.
כמי שטס רבות סביב הגלובוס, יודעני להעריך במשהו את מפעל השלוחים הכביר של הרבי מליובאוויטש, בכל מקום בואי ידעתי שממתינה לי פינה יהודית עם לב פתוח ועם הרבה אהבה לכל יהודי באשר הוא, ללא הבדל מיקום גיאוגרפי או רוחני.
אך לא שיערתי עד כמה מסירות הנפש שלהם, עד השבוע לא ידעתי אפילו שיש בית חב"ד באבו דאבי, לא העליתי על דעתי שיהודי יסכן את חייו עד כדי כך למען הזולת שאינו מכירו, כנראה שלא הכרתי מספיק את הנחישות החב"דית.
כל אחד מאיתנו חש כאילו הוא הכיר את רבי צבי קוגן, כי מבחינתנו הוא סמל לכל אחד מהשלוחים הקדושים והצדיקים שאנחנו מכירים, כל אחד מאיתנו חש דאגה אישית לשלומו של השליח הקדוש עם הבשורה על היעלמותו בצאת השבת, ולאחר מכך אבל עמוק עם היוודע דבר הירצחו.
האמת ששאלתי את עצמי פעמים רבות בביקורים בבתי חב"ד בחו"ל, מה תעזור כל האבטחה הכבידה של המשטרה המקומית ברגע שהשליח יוצא עם כל הלבוש היהודי לרחובה של עיר, אין זאת כי אם נכונות להקריב עצמם עבור הכלל, כפשוטו.
האירוע הנורא, בדיוק כפי אירוע מומביי בשעתו, נותן לכל אחד מאיתנו את ההזדמנות להוקיר שוב את מפעל השלוחים העולמי, הממשיכים את מפעל התנא הקדוש רבי חיא – יהודים שמחרפים נפשם על מנת להציל יהודים אחרים רוחנית.
כל הדיבורים על ידו הארוכה של צה"ל אינם עושים את הנקמה, הנקמה היחידה תהיה בהקמת עוד ועוד בתי חב"ד ובמינוי עוד ועוד רבי קוגנים ורבי הולצברגים, לזירוז ביאת משיח באופן של אחישנה.
