דַּי לָאַזְעָקָה
הַסּוֹף לַמּוּעָקָה,
הִגִּיעַ זְמַן שַׁלְוָה
מְעַט מְנוּחָה לַצָּבָא.
הָעוֹלָם בִּזְעָקָה
וְקִרְיַת שְׁמוֹנָה מְחַכָּה,
גַּם מְטוּלָה הַחֲרֵבָה
לְהִשְׁתַּקֵּם מְקַוָּה.
וּבַזִּכָּרוֹן חֲקוּקָה
הִיסְטוֹרְיָה מְצִיקָה,
עַל צִמְצוּם וְהַרְחָבָה
שֶׁל שָׁלוֹם וְאֵיבָה.
וְאוּלַי יִהְיוּ מַגָּעִים
כָּעֵת לִקְרַאת עִסְקָה,
אַךְ כַּמָּה זְמַן וְהַאִם
תְּהֵא הָאֵשׁ בְּהַפְסָקָה?
חדש ימינו כקדם. התגעגענו