אמש, כמו בכל 2187 השנים האחרונות ברצף, הדליקו מיליוני יהודים נר חנוכה להודות ולהלל, ובעיקר לפרסומא ניסא, נס המשכיות העם היהודי ותורתו.
היוונים נעלמו בינתיים, גם הרומאים שהחליפו אותם ושלטו בכל העולם, כך גם היה גורלם של כל הממלכות שהיו כאן מאז, כולל מאנטיוכוס ועד אסאד, מטיטוס ועד נסראללה, כולם חלפו עם הרוח והנר הקטנה עודנה דולקת.
ידוע הסיפור אודות ג'ורג' וושינגטון, אביה המייסד של מלכות החסד ארצות הברית, אשר במלחמת העצמאות ראה חייל יהודי מדליק נר חנוכה, הוא ביקש הסבר וקיבל את התאור של מלחמת המעטים מול הרבים והחלשים מול הגיבורים, וושינגטון התרגש מאוד וציין בפני חייליו את חנוכה כאות לכך שהאור בסוף נותר והחושך.
והוא היה זקוק לעידוד הזה במלחמתו הקשה אשר הייתה רצופה ביותר כשלונות מאשר הצלחות, ב11 מתוך 17 הקרבות הוא הפסיד לבריטים אך בסוף ניצח וזה מה שחשוב.
גם אנחנו עברנו את הקשות שבצרות, אומות שניסו וגם הצליחו חלקית לקרוע אותנו, המה חלפו ונמוגו ואנחנו קמנו ונתעודד.
במלחמה הנוכחית חטפנו קשה בימים הראשונים, גם לאחר מכן לא היה קל, רק השבוע "הותרו לפרסום" עוד שלושה חיילים, אך בסוף בסוף אנחנו מנצחים והם מובסים.
גם במאבקו של הציבור החרדי על האפשרות להמשיך לחיות כיהודים המצב לא קל, יש חזיתות רבות המקשות על כך אך בסוף בסוף הקב"ה בצד שלנו, אז אנחנו ננצח.
הופעתי ערב חנוכה בפני קהל בחורים ואברכים חסידיים עקב ליל ניטל, והם ביקשו לשמוע תחזית אופטימית כי מורגלים לשמוע ולקרוא רק דברים רעים, אך צריך לזכור כי הכוס מלאה בהרבה יותר מחצייה, עצם העובדה שכבר שבעים ושבע שנים מנסים לגייס את בחורנו ולמעשה טרם גוייס בחור אחד בכפייה של ממש כמו פעם – היא נס.
פריחת עולם התורה בארץ למרות כל הרדיפות היא נס, האפשרות (עדיין) לחנך ולמול את בנינו היא נס, כל החיים שלנו כאן הם נס אחד גדול ארוך ומתמשך מאבא שאוהב אותנו, בימים ההם כבזמן הזה.
