אין שופטים הגונים בירושלים / דעה

המינוי המוזר של יצחק גולדפריינד-עמית לנשיאות בית המשפט העליון למרות כל האזהרות ואל מול ההתנגדות של רוב העם, תיזכר לדיראון עולם כהשתלטות של המיעוט על הרוב באמצעים פסולים.

הנשיא ברק, מורו ורבו של עמית, נהג לומר כי לבית המשפט אין ארנק וגם לא חרב וכל כולו מבוסס על אמון הציבור.

אמון שאינו קיים עוד לאחר התרגיל הזה, אך במחשבה שנייה יש גם צד חיובי בעניין:

עד היום הציבור החרדי וגם חלק מהציבור הדתי והימני-מסורתי ידע את מידת האמון שאפשר לתת במוסד הזה שנקרא בית המשפט העליון, אך כעת הוסר המסווה ואין יותר משחקי מחבואים, גם הליברליים שבין מצביעי הימין, אלו שזוכרים את הכרזתו של מנחם בגין "יש שופטים בירושלים", גם אלו כבר יודעים היום שזהו, אין יותר שופטים שאפשר לסמוך עליהם.

אילו הייתה להם בושה, או לפחות קצת היגיון, הם היו לכל הפחות ממתינים לבירור השמועות האחרונות ובינתיים מנסים לבשל פשרה כלשהי. עמידתם האיתנה כקליקה אחת שמחפה על חבריה, תוך כדי ניצול כל תת סעיף לכפיית מינוי כה רגיש, עוד תתברר כניצחון פירוס ובניגוד למהפכות הקודמות: האוזורפציה (החלפת שלטון בהסחת דעת) הזו כבר לא תעבוד יותר.

לא תהיה לנו ברירה ויהיו בידיו את כל הסמכויות הנתונות בידי נשיא ביהמ"ש העליון והן רבות מאוד וקריטיות בקונסטלציה מסוימת לציבור החרדי, שכן למשל הנשיא ממנה את הרכב השופטים בבג"צים השונים, ואם ירצה – וכנראה ירצה מאוד – יוכל בכל עניין חרדי למנות שופטים אשר דעתם ידועה מראש ובכך לפסוק הלכה למעשה נגדנו.

זוהי קריאת השכמה לכל האנשים מתוכנו שעדיין מאמינים בצדק של בתי המשפט ומעדיפים לנהל שם את ענייניהם במקום בבתי הדין, הנה קבלנו שיעור כיצד נראות הערכאות השולטות בחיינו דה-פקטו וקובעות את אורחותינו ללא שנבחרו בידי מאן דהו למעט בידי עצמם.

אנו, הציבור החרדי לא הופתענו מהעיקרון, אם כי בהחלט מהצורה אשר רק חידדה בינינו את התפילה השיבה שופטנו כבראשונה… אז יקרא לירושלים עיר הצדק במהרה בימינו אמן.