מי שעקב אתמול אחר הדיון בכנסת בעניין וועדת החקירה הממלכתית הבין את מה שטוענים ראשי הימין מזה חודשים: כל מטרת הקמת וועדת החקירה היא לצורך מסקנה כנגד ראש הממשלה נתניהו.
יתירה מזאת, כל ההתעקשות המוזרה של מערכת המשפט להכתיר במחטף ובניגוד לחוק את יצחק עמית לנשיאות ביהמ"ש העליון יועדה מלכתחילה במטרה שהוא זה ימנה את חברי הוועדה באופן שהמסקנות תהיינה כתובות מראש.
הוסף לכך את דבריה של היועמ"שית אשר לאורך כל הדיון (ולמען האמת לאורך כל השנתיים מאז מונתה) ניסתה להזכיר מי בעלת הבית האמיתית כאן ופתאום מבינים איך התמנון המשפטי סוגר עלינו מכל ארבעת הכיוונים: יועמ"שית פלוס בג"ץ פלוס וועדת חקירה פלוס כתבי אישום שווה החלפת ראש ממשלה סוף סוף.
כי זה באמת מה שהם צריכים, לא חקירת הכשל המודיעיני מעניינת אותם ולא צדק ויושר אלא רק להשתמש עם הכלים שניתנו בידם, ליתר דיוק: שלקחו לעצמם, על מנת לנסות את הדרך האחרונה להחלפת הממשלה לאחר שכל הדרכים הדמוקרטיות נכשלו זה חמש פעמים.
אלא שהמהלכים הללו גורמים לריאקציה הפוכה, גם אנשים שאין להם מאומה עם ביבי ואפילו כאלו שלא אוהבים אותו, מבינים כי המהלך כאן אינו רק האיש אלא החלפת ממשלת ימין-דתיים בממשלת מרכז-שמאל פרוגרסיבי, וכמו תמיד התקפה מבחוץ מביאה לציפוף השורות במחנה.
גם אנו הציבור החרדי איננו שבעי רצון מנתניהו וצריך לומר זאת, האיש הזה האכילנו מרורים בקדנציות הקודמות וגם הפעם הפך את השבת לחול ואת ההסכמים הקואליציוניים לאוויר, איננו שוכחים לו את העובדה שאין לנו חוק גיוס רק בגלל הבטחותיו חסרות כל כוונה לקיימן, אך מצד שני כאשר אנו רואים את מטרת הקמים עליו אנו מבינים כי מטרתם רק לעשות לנו עוד יותר רע ועוד יותר רע, היה לא תהיה.





















צודק בהחלט