לא תמיד קברי צדיקים מצדיקים סיכון / דעה

ביום ראשון נעצרו כעשרים יהודים חרדים וצדיקים בידי משטרת קריית שמונה וזאת לאחר שחצו את הגבול ללבנון על מנת להגיע לתפילה על ציונו הקדוש של האמורא מרי בר רב אשי, לפי התמונות חלק מהקבוצה היו נערים ואפילו ילדים קטנים.

הציון הזה מוכר לי היטיב, עוד מהזמנים של לפני מלחמת לבנון השנייה, היינו שם פעמים רבות ואכן מדובר בציון מיוחד במינו וההשתוקקות לתפילה שם מובנת וראויה.

אך יחד עם זאת צריך לכתוב על הנושא הזה, כי בכל שבוע שומעים על יהודים שניסו להגיע לקברים שונים הנמצאים לצערנו ובעוונותינו בידי זדים ובמקומות מסוכנים מאוד.

למשל, הציון הזה שנמצא מעבר לגבול הלבנוני ובטווח הירי משני הצדדים, איש לא יכול לערוב ששום חייל מהצד שלנו או מחבל מהצד שלהם לא יכוון את הנשק, בטעות או כאילו בטעות, ויקרה אסון.

למרות שוודאי חלק מהקוראים יחלקו עליי צריך לומר את הדברים בבהירות: לא תמיד מותר לאדם לסכן את חייו ואת זולתו על מנת להגיע לתפילה בקבר של צדיק כלשהו.

אין להקשות ממנהגם של חסידי ברסלב בדורות קודמים לנסוע למרות הסכנות, כשם שאין לשאול על חסידים אחרים שחצו גבולות להיות אצל רבם וספרי החסידות מלאים בסיפורי גבורה עליהם גדלנו.

אז זה היה המעשה הנכון לעשות ואף קיבל את עידוד וחיזוק של גדולי הדור למען הצלת אותם מקומות או למען תיקונים מיוחדים לנפשות העולים, אין להסיק מכך שום היתר לנסוע היום במצב מלחמה ותוך סיכון חיים וודאי.

י"ט שנים היה הכותל המערבי בידי נכרים ולא שמענו על סיכון חיים באישור גדולי ישראל דאז על מנת להגיע למקום הקדוש ביותר, קל וחומר שאין לנהוג בהפקרות עצמית וסביבתית בכל הקשור לקברי צדיקים, קדושים אשר בארץ המה.

מצד שני וזה העיקר: עלינו לפנות לגורמי הביטחון על מנת שיאפשרו את הכניסה המסודרת והתפילה המאורגנת תוך כדי אבטחה, הייתי השנה במספר אירועים כאלו כגון בתימנת חרס מקום קבורת אדוננו יהושע בן נון, וכן במקומות רבים.

כאשר גורמי הביטחון נותנים את האפשרות החוקית להגיע למקומות הקדושים זה מפחית את הרצון הקדוש של דורשי ייחודך להגיע אליהם באופנים המסכנים את חייהם.