הושע נא כרם מתולעת / דעה

בין הכותרות על החזרת ארונות הקדושים מעזה לבין החדשות מהבית הלבן החדש שאינו חדל לרגע מאספקת הפתעות, הסתתרה ידיעה אשר עלינו כיהודים חרדים לשים לב אליה ולתיתה בראש סדר היום:

מאות דייני בתי הדין הרבניים התכנסו בכינוס חרום מיוחד על מנת למחות בפסיקת בג"ץ מהשבוע, אשר כדרכו בחול מקצץ, קיצוץ אחר קיצוץ, בסמכויות הרבנות בתחום הרגיש של הלכות אישות.

קודם כל העובדות, למי שאינו משפטן או מכיר את התחום:

הרבה לפני קום המדינה ניתנה הסמכות הבלעדית לרבנות לדון במעמד האישי של האזרחים היהודים (אפילו המלך הבריטי הבין את מה שלא מבינים בעוונותינו יהודים רבים, שדבר כזה שייך רק לרבנים), אלא שכידוע בכל תיק כזה ישנן גם שאלות נוספות, ובעיקר שאלת הרכוש והמזונות.

עד היום בתי הדין דנו בכך במנגנון שנקרא "כריכה" כלומר התיק העיקרי הוא האישות, ובדרך אגב כבר דנים בשאר הדברים אם בעל הדין ביקש לכרוך זאת, במשך השנים בג"ץ נתן החלטות מוזרות פעם אחר פעם, המפחיתות סמכות זו למינימום, ואחר כך הקטין את המינימום, עד שבשבוע שעבר קבלו השופטים החלטה דרמטית.

עפ"י דעת הרוב, שהורכב משתי שופטות (אחד דתיה מאוד – ללמדך שאין דבר כזה שופט שהתורה אצלו מעל הכל, וממילא אין אדם דתי שיכול להיות שופט לדעתי) אין אפשרות יותר לדון בדיני מזונות כלל, דעת המיעוט (של הנשיא הבא, סולברג – שמרן וותיק) צידדה בזכות הרבנות לדון בכל נושא שעולה אגב התיק העיקרי בהסכמת התובע, אך התקבלה דעת הרוב.

המשמעות היא בכיה לדורות, גם במובן הגשמי שכן מעתה יצטרכו הצדדים לנהל שני דיונים מקבילים, אחד בבית הדין ושני בבית המשפט, כלומר שוב פעם לעבור את כל מסע הייסורים מההתחלה וללא כל צורך אמיתי, וזה דבר נוראי לכל מי שחווה את האירוע המצער.

אך המשמעות העיקרית היא כרסום מתמיד במעמד הרבנות, אשר עם כל ההסתייגות שיש לנו ממנה, היא המוסד היחיד שדואג לכך שנוכל לחיות יחד, הייתה לי פעם טענה מסויימת ושטחתיה בפני הגרז"נ גולדנברג זצ"ל והוא ענה לי שהרבנות היא זו ששומרת על כשרות הדורות ויש לשמור על סמכותה ואכמ"ל.

קיצוץ סמכות הרבנות הוא דבר הפוגע בחיוניות של היות המדינה יהודית, וחובה על נציגנו לעגן בחוק את הסמכות הזו ואף להרחיבה, למען שמירה על קדושת הכרם לדורות הבאים.