אנחנו לא נהיה אוקראינה / דעה

הביקור של נשיא אוקראינה זלנסקי בבית הלבן שכבר הוכתר כתאונה הדיפלומטית המהדהדת ביותר בהיסטוריה, מחייבת אותנו לנקוט משנה זהירות לגבי העתיד.

קבלת הפנים המוזרה, הוויכוח הקשה מול המצלמות, ולבסוף הגירוש מהבית הלבן, כל אלו דברים שלא אירעו כמעט מעולם בתולדות חדר הסגלגל מול אויבים מושבעים קל וחומר מול מדינה ידידותית שהייתה עד לפני חודשיים הבן-יקיר של ארצות הברית.

עושה רושם שהנשיא המעניין וסגנו המוזר תכננו הכל מראש על מנת להשפיל את זלנסקי כמה שיותר, אולי כנקמה על תמיכתו בהאריס ואולי מסיבות אחרות שאינן ממין העניין שעוד נדע בעתיד, לא היה לזלנסקי כל סיכוי לצאת משם עם המשך תמיכה במלחמתו.

מבלי לנקוט צד במלחמה בין גוג למגוג דבר אחד מחובתנו לעשות: ללמוד מה הטעויות של האוקראינים והאירופאים, ולהתכונן ליום שהגלגל הזה יתהפך עלינו חלילה.

והלקח הוא כי עם כל האהבה שלנו לאמריקה – ויש הכרת טוב ענקית אליה – אי אפשר יותר לסמוך בעיניים עצומות על ארצות הברית לבדה! מאז המלחמה הקרה ארה"ב כביכול השומר של העולם החופשי מול העולם הדיקטטורי בסגנון פוטין ורוסיה, ואמורה להיות הפטרון של מדינה דמוקרטית קטנה יחסית הנלחמת על קיומה מול הדוב הענק, ואכן ביידן תמך בהם בסכומים אסטרונומיים שיתפסו כאן שורה שלימה רק לכתוב את הספרות.

ויהי היום, ויקם מלך חדש ומאז לא רק שאוקראינה לא זוכה לאותה תמיכה – שזה דבר מקובל בין מדינות עם התחלפות השלטון – מי שזוכה לפתע למלוא התמיכה והעידוד זה דווקא האויב הענק שלה, ואילו בת החסות זוכה לגירוש – פיזי – מהבית הלבן.

מחר אותו תרחיש יכול להתהפך עלינו, הנשיא המרתק ויצרן החדשות הצמוד שלו – האדם העשיר בעולם שמעכשיו יש לו גם מניות בעלות על ארצות הברית במובן מסויים – עלולים להחליט כי נמאס עם המדינה הקטנטונת של היהודים שמייצרת מידי הרבה רעש, היום בחסיד השם הם איתנו במאה אחוז אך – כמו במגילה שנקרא בשבוע הבא – מחר בלילה אחד מהם עשוי לחלום משהו שיהפוך לחלום בלהות שלנו.

על מדינת ישראל לנצל את שעת הכושר ולמלא את האסמים בכל מה שצריך לקראת אותו יום אפשרי, ולזכור שלמרות התודה העצומה שאנו חשים כלפי טראמפ, אין לנו על מי להישען – גם לא על הכורש החדש – אלא על אבינו שבשמיים.