1.
מפלט נוח ומסוכן: אסור בשום אופן שסוגיית הגיוס תהיה עילה לבחירות ונושא מרכזי בקמפיינים
אם לא ידענו ולא הפנמנו עד כמה המצב הפוליטי הקשיח יצא כבר מזמן מגבולות הפוליטיקה ועבר להשפיע לרעה על כל תחומי החיים במדינה, הגיע השבוע הזה והוסיף עוד ביצורים וחיזוקים למצב הבלתי ניתן לשינוי אשר הולך וכולא אל תוכו את מדינת ישראל כולה.
הוויכוח הבלתי פתיר סביב הקמת ועדת חקירה לכשלי המלחמה והמחדלים שקדמו לה, הגיע ביום שני לשיא כאשר במליאת הכנסת התקיים דיון 40 חתימות בהשתתפות ראה"מ, בנושא הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. מלבד הדיון הסוער בתוך המליאה, התפתחה מהומה רבתי מחוץ לאולם כשמשמר הכנסת סירב לאפשר לכלל בני המשפחות השכולות להיכנס ליציע האורחים, מחשש להפרעות לדיון.
התמונות הקשות והחריגות של העימותים האלימים במסדרונות בית הנבחרים עוררו זעם רב, עד שיו"ר הכנסת הורה לפתוח בבדיקת האירועים. בינתיים, התמונות הקשות הללו פורסמו ושודרו שוב ושוב בכל כלי התקשורת, כשברובם עבר איתן יחד מסר מוכתב וברור: מצד אחד יש את המשפחות השכולות והאומללות, יחד עם אזרחי ישראל שעומדים מאחוריהן ודורשים צדק, ומצד שני יש את הממשלה ואת יו"ר הכנסת הפועל מטעמה, שמתייחסים כביכול באלימות ובזלזול לאותן משפחות אומללות.
המסר הזה מחלחל היטב, והוא מעמיק עוד יותר את המצב הבלתי פתיר הזה. מדינה שנמצאת במלחמה מתארכת, מנתבת את כל הזעם הציבורי לא למקבלי ההחלטות אלא רק לצד אחד בממשלה. וזה רק מחדד עוד יותר את ההבנה ששום ועדת חקירה משום סוג לא יכולה לקום פה, וכל אילתור שיאפשר סוג של ועדה מכל סוג שהוא, לא יביא באמת צדק, כי בכל צד כבר סימנו מראש את המסקנות.
כעת המצב הזה ממשיך הלאה, והוא מחלחל לדיוני תקציב המדינה שעלו השבוע הילוך עם אישור התקציב בממשלה. אלא שכאן כבר חלה התפתחות בעלילה, כשלסוגיה הזאת מתווסף אלמנט נוסף המעצים עוד יותר את המצב האבסורדי.
במבט מהיר על הכותרות ברוב כלי התקשורת הגדולים, נראה היה שמבחינתם הכל בסדר בתקציב, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה בקלסריהם של פקידי האוצר, רק בעיה אחת יש בתקציב: אושרו בו כספים גם לציבור החרדי ולמוסדות התורה לפי דרישת המפלגות החרדיות, וגם – שומו שמים – הכספים הללו הוכנסו לראשונה לבסיס התקציב.
הממשלה מאשרת תקציב מדינה, אבל אזרחי מדינת ישראל קיבלו דיווח על אירוע אחר לגמרי: המדינה אישרה כסף לחרדים האלה, לאלה שלא מתגייסים. הצעד הזה גם הוא מכוון ומהונדס היטב, משום שהוא משרת מטרה אחת מאוד ברורה לצד אחד של הפוליטיקה, ובעקיפין מסייע גם לצד השני.
מתישהו, במוקדם או במאוחר, מדינת ישראל תגיע למערכת בחירות, והיא צפויה להיות מורכבת מאוד. מערכת בחירות אחרי מלחמה, ובמיוחד מלחמה קשה, היא תמיד מערכת שונה, אמוציונלית יותר ועם דרישה ברורה יותר לבוא חשבון עם מי שאחראי למחדלים. הפעם, מערכת הבחירות היתה יכולה להיות קשה עוד יותר, כי כל צד היה אמור לבוא חדור רוח קרב להכריע סוף סוף את המצב.
אלא שהפעם, בניגוד למערכות הבחירות שהיו אחרי מלחמת יום כיפור או הסכמי אוסלו, משהו יהיה שונה. הפעם, יעמדו זה מול זה שני מחנות קשיחים, אלה ינסו בכל מחיר להפיל את נתניהו ואלה יעשו כל מה שיוכלו כדי לתת לו להקים ממשלה חדשה.
הזעם הטבעי שיש לעם כלפי מקבלי ההחלטות בזמני מלחמה ומחדלים, כבר פחות קיים, והוא מופנה בעיקר לגביית חובות פוליטיים. הפגנות קפלן ניתבו את הזעם הציבורי רק לכיוונו של אדם אחד, ואותו אדם שרק התחזק מזה פוליטית נמצא במקום שחצי מדינה לא רוצה לשמוע שום טענה ואשמה נגדו, אלא רק נגד שאר ראשי מערכות הביטחון והמודיעין.
המשמעות היא, שבאופן מסוים שני הצדדים הללו מעדיפים שהביקורת שלהם לא תעמוד למבחן הציבור. כי אם הציבור ירצה באמת לגבות מחיר – הוא יגבה. הצד שרוצה להפיל את נתניהו יודע שאם הטענות הענייניות שלו נגדו יעמדו במרכז הקמפיין, יהיה קמפיין מהצד השני שיזכיר כמה האנשים שבצד "שלהם" אשמים גם כן. וזה יכול להיות מסוכן.
כנ"ל מהצד השני. ההגנה הטבעית על ראש ממשלה שעמד בראש המערכת בזמן האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה, לא בהכרח יכולה לעמוד במבחן המציאות כשהטענות המופנות נגדו בכל זאת מוצקות ולא ניתן להפריך אותן בקלות. כך שגם בצד הימני מעדיפים שלא המלחמה ולא המחדלים יעמדו במרכז הקמפיינים של מערכת בחירות.
אז מה עושים? כרגיל, הפתרון הוא פשוט. לא בטוח שהוא מתוכנן ומתוזמן, אבל כשהתהליך הזה מתחיל להתרחש, אזי לכולם נוח איתו. לכולם קל ונוח לגלגל את הכדור הלוהט לעבר ציבור הנמצא בשולי החברה ומהווה פחות מ-15 אחוזים מאזרחי ישראל. כשיש בעיות, תמיד אפשר להאשים את הציבור החרדי ותמיד זה יעבוד.
סוגיית מעמד לומדי התורה היא סוגיה ותיקה המעסיקה אותנו לאורך כל שנות קיומה של המדינה. אבל דווקא עכשיו היא מקבלת משנה תוקף והרבה תשומת לב תקשורתית, כי לאופוזיציה יש שאיפה גדולה ועצומה שהממשלה תיפול דווקא על הנושא הזה. זה נושא חם, נשמע טוב ומתקבל על לב רוב אזרחי מדינת ישראל. אם הממשלה תיפול על נושא הגיוס, זה יהיה הנושא שיעמוד במרכז מערכת הבחירות הבאה, סביבו יהיו רוב הקמפיינים, וכך יש סיכוי טוב יותר שהעם יעשה בכל זאת איזה שינוי בראש ויצביע לצד הנכון.
במצב כזה, גם הליכוד וגם מפלגות הימין יהיו חייבות להתייחס לנושא ולענות עליו, ולשכנע את העם שלא תהיה יותר "השתמטות", וכך בעצם יגדל מאוד הסיכוי שהמפלגות החרדיות לא יוכלו להיות שותפות טבעיות בממשלת ימין. התוצאה תהיה ברורה: לנתניהו לא יהיה גוש, הוא לא יהיה ראש ממשלה שוב.
אז מי כן? לא ברור. בצד השמאלי אין סיכוי להקמת גוש ולכן נתגלגל שוב ושוב למערכות בחירות בלתי נגמרות. זה לא נורא מבחינת השמאל, העיקר שלא תהיה ממשלת ימין, בדיוק כמו שנתניהו עשה בסבבים הקודמים כשהשקיע מאמץ קודם כל למנוע הקמת ממשלה בלעדיו, רק אחר כך חשב מה כן לעשות כדי שתקום ממשלה בראשותו.
זאת ורק זאת הסיבה היחידה, שבגללה ישב השבוע העם בישראל מול המהדורות והכותרות ושמע את החדשות המרעישות: מדינת ישראל אישרה תקציבי עתק למגזר הזה שלא משתתף במאמץ הלאומי. אם זר היה נקלע לכאן, הוא היה בטוח שיש כאן מדינה נינוחה השוכנת על זרי הדפנה, שהחליטה משום מה לקחת את הכסף מהאזרחים ולתת אותו לקבוצה שולית שלא מגיע לה. זה הרושם שהתקבל.
קשה מאוד להסביר את האמת מול גל סוחף כזה של הסתה – כן, הסתה, אין מילה אחרת – השוטף את השיח הציבורי. אבל לפחות אנו כאן נדע מה שנשיב, גם בלי להשיב: נעשה כאן עוול גדול לציבור החרדי בכך ששני נושאים שונים מעורבבים יחד בכוונת מכוון כדי ליצור הסתה.
הטענות המופנות כלפי החרדים, מקורן בדיוק בערבוב השגוי הזה: אין שום קשר בין התקציב לגיוס. אבל הרבה יותר קל ונוח לקשור בין הדברים וללבות אש מיותרת. זה נשמע נהדר לעשות סלט דמגוגי ולספר לאזרחי ישראל ש"מאות מיליונים מועברים לחרדים שלא מתגייסים". להשלמת התמונה, תרתי משמע, ברקע הדיווחים הללו משודרות רק תמונות של אותו מיעוט שולי והזוי שאוהב לצאת לרחובות ולעצבן את כולם תוך גרימת נזק כבד לעולם התורה ולמאמצים האמיתיים שנעשים בנידון.
המגמה שאנו רואים כעת בתקשורת הכללית ובשיח הציבורי היא ברורה. האופוזיציה מנסה להפיל את הממשלה ולכן היא משסה את אזרחי ישראל בציבור החרדי כדי לזעזע את הקואליציה, ובקואליציה מזהים את המגמה הזאת לפיה הבחירות הבאות, שיהיו מתישהו, יסובו סביב נושא הגיוס, וזה נשמע גם להם מאוד קורץ ונוח, למרות שזה יפגע קודם כל בבלוק הימין כולו.
מדינת ישראל נמצאת באחת המלחמות הקשות שידעה, המדינה ניצבת בפני בעיות אמיתיות ומהותיות שאזרחי ישראל דורשים תשובות עליהן, לאופוזיציה אין שום אפשרות להתמודד עם זה וגם הקואליציה תתקשה לספק תשובות להכל, וזו הסיבה שבגללה מגלגלים את כל הזעם והאמוציות על קהל שמהווה פחות מעשרים אחוזים מהאוכלוסייה, מיעוט חלש שהכי נוח להתגולל עליו ולגלגל הכל על גבו השחוח.
אם יש משהו שהמפלגות החרדיות צריכות לעשות כבר עכשיו, זה למנוע מצב בו סוגיית מעמד לומדי התורה היא הנושא המרכזי בבחירות הבאות. זה לא נכון, זה לא צודק וזה לא ענייני. לאזרחי מדינת ישראל מגיעות תשובות על נושאים הרבה יותר קשים, מהותיים וקריטיים מבחינת התנהלותה של המדינה. אסור בשום אופן לאפשר לקואליציה ולאופוזיציה לברוח מהאחריות הזאת ולחמוק אל אזור הנוחות הבטוח של הסתה נגד הציבור החרדי.
2.
כח כלכלי אדיר: כמה שקר יש בכותרות "מאות מיליונים לחרדים"
כדי להבין טוב יותר את העוול הנעשה כאן, כדאי לצלול קצת יותר לפרטים בסוגיית התקציב שאושר השבוע בממשלה ולהבין את גודל האבסורד.
הסעיפים הקריטיים בחוק התקציב, סובבים בעיקר סביב הצורך לשנות את תקציב המדינה באופן שיתאים יותר למצב המלחמה. מדינת ישראל זקוקה לסכומי עתק כדי לנהל את המלחמה, לטפל בשיקום הצפון והדרום, להעניק פיצויים לפצועים ולמשפחות נפגעים, ועוד ועוד. לשם כך יש הכרח כואב להעלות מיסים וגם להגדיל את הגרעון.
בשולי התקציב, יש גם את הסכום השולי יחסית הניתן למוסדות החרדיים. הכספים הללו מגיעים בדין וביושר, בזכות ולא בחסד, והם חייבים להינתן ואף להיכנס לבסיס התקציב, בלי שום קשר למלחמה ובלי שום קשר לסוגיית מעמד לומדי התורה.
כבר לפני שנתיים, הוצג סקר מיוחד שנערך לקראת 'ועידת יתד נאמן' וממנו עלה כי 83% מהנשים החרדיות עובדות, ובסך הכל כח העבודה החרדי המשלם מיסים רבים לקופת המדינה עומד על 68% מכלל הציבור המוגדר כמצביעי המפלגות החרדיות. במאמר המוסגר, גזירת המעונות תפגע קשות בתעסוקת הנשים החרדיות, אחוזי משלמות המיסים יירדו משמעותית והנזק הכלכלי יורגש גם בקופת המדינה. האם מישהו שם חשב על זה? ברור שלא.
מוסדות התורה הרבים, בלעה"ר, מתקיימים בעיקר על תרומות המגיעות מחו"ל, והמשמעות היא שציבור לומדי התורה, לא זו בלבד שהוא מחזיק את העולם בתורתו, אלא שגם המוסדות הללו מכניסים לקופת המדינה כסף זר מבחוץ, המהווה מנוע אדיר לגלגל הכלכלה הישראלית. ציבור לומדי התורה מכניס לקופת המדינה מאות מיליונים, מכסף שמגיע מבחוץ ונכנס כאן לרשתות המזון, לקופות החולים ולתעשייה הישראלית כולה. כל חברות הענק במשק מתקוטטות על כח הקניה החרדי והן יודעות היטב מדוע. הציבור החרדי מהווה מנוע אדיר לכלכלה. כל מדינה בעולם היתה מוכנה בשמחה להתחלף עם מדינת ישראל בנקודה הזאת ולקבל את התופעה הזאת גם אצלה.
כך שבראייה עניינית, הסכום הזעום שמעבירה המדינה עבור כל בחור וכל אברך, הוא סכום שניתן בדין ולא בחסד. התקשורת דיברה השבוע על "מאות מיליונים שהועברו לחרדים" מבלי להתייחס לכך שמדובר בחלק שולי מאוד מהתקציב כולו, וגם הוא ניתן לציבור שתורם כלכלית את חלקו ביד נדיבה ומגיע לו לקבל את המינימום הראוי.
לתקציב הזה אין שום קשר, ואסור שיהיה לו שום קשר, לסוגיה הנפרדת של חוק מעמד לומדי התורה. ומי שמנסה בכח לקשור בין הדברים, אזי או שהוא עושה זאת משום שהטעו אותו והוא מושפע מההסתה, או בגלל שהוא יודע טוב מאוד כיצד זה ישרת אותו ולאן זה יוביל.
3.
היועצת והעצה: גם העיתוי שנבחר להליך ההדחה, אינו מקרי
הזירה הפוליטית התחממה השבוע עוד יותר, עם הכותרות שבישרו על כך ששר המשפטים יריב לוין החל מעשית בתהליך להדחת היועצת המשפטית לממשלה, כשבאופוזיציה כבר הכריזו על מלחמה נגדית ועל שבירת כל הכלים כדי למנוע את המהלך.
באופן מעשי, לא ברור האם הממשלה תצליח לעשות זאת. הדחת יועצת משפטית הוא תהליך שלא נעשה מעולם, המהלך כולו צפוי להיתקל בקשיים משפטיים ומעשיים רבים, וגם אם יאושר בסוף, הוא יגיע לבג"ץ ושם התוצאה ברורה וצפויה מראש.
הממשלה מתמודדת עם מצב שגם הוא לא היה מעולם, עם יועצת משפטית לעומתית שבמקום להיות יועצת משפטית לממשלה היא תוקעת מקלות בגלגלי עבודת הממשלה, וגם זו מציאות שאי אפשר להסכים איתה.
מנגד, קיימת נקודה נוספת, שתישמע אולי מעט צינית אבל היא מציאות קיימת. העובדה שהיועמ"שית מתנהלת בלעומתיות לממשלה, מוסיפה לליכוד ולנתניהו נקודות זכות רבות בשדה הפוליטי. כמו שהפגנות קפלן החזירו את נתניהו לחיים והעצימו את כוחו בסקרים, כך גם פעולותיה של בהרב מיארה מתורגמות מיד לקמפיין שרק מחזק ומבצר את הכח הליכודי והימני ברחוב הישראלי.
התהליך בו החל יריב לוין, הוא לא בהכרח תהליך ענייני, וגם במשרד המשפטים ובלשכת ראה"מ לא תולים תקוות רבות מדי שזה באמת יצליח וייצא לפועל, למרות הציוצים העליזים והנחרצים שמפרסמים חברי כנסת נלהבים מהליכוד. אז בהרב מיארה אולי לא תודח, אבל התהליך עצמו חשוב לשם ההליך, כאשר גם כך ככל שהיא תישאר, היא תמשיך לספק לנתניהו את הדלק הפוליטי שהוא זקוק לו.
הציבור הימני והליכודי רוצה מאוד לראות את היועמ"שית מפוטרת, ולכן גם אם אי אפשר לעשות זאת, לפחות אפשר לעשות רעש כאילו זה קורה. חברי הליכוד, ובהם גם לוין, עסוקים בימים הללו בהכנת השטח לפריימריז אפשריים, שייצאו לפועל אם וכאשר הממשלה תיפול או תמלא את ימיה, והדחת היועמ"שית היא נשק רב עוצמה בזירה הזאת.
בנוסף, זה טוב גם לסקרים. בשפה הנתניהוהית המדוברת, כשהאיש לא רוצה שנעסוק במשהו אחד הוא מעסיק אותנו במשהו אחר. כשהוא מוצא את עצמו סופג ביקורת מתוך הבית בסוגיות כמו תקציב וגיוס, כשהוא מתמודד עם דרישות של בן גביר שמתחנן לחזור לממשלה אבל מספר בחוץ שיש לו דרישות נחרצות שרק אחרי שיבוצעו הוא "יסכים" לחזור לממשלה, נתניהו זקוק לאיזה זרם חדש של עידוד שיחזק אותו בקרב הבייס.
לא מן הנמנע, שבלשכת שר המשפטים התקבלה הנחיה מלשכתו של גורם בסביבת גורם מדיני בכיר, לפיה כדאי עכשיו להתניע את הליך הדחת היועמ"שית ולגרום לאופוזיציה ולארגוני השמאל להכריז שוב על מלחמה ולהדליק מחדש את המדורות והמהדורות. גם אם היא לא תפוטר, ההליך עצמו והעסק סביבו חשובים מאוד, והם סוגרים כמה פינות משמעותיות.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן. לתגובות: [email protected]
טוב שיש מישהו שיש לו את האומץ לכתוב על הטירוף המסוכן של שילוב בין תקציב לגיוס
קראתי בעניין רב אבל מה עם התייחסות עניינית לנושא הגיוס עצמו