בשבוע האחרון החל סוף סוף ההליך המבוקש לסיום כהונתו של ראש השב"כ והחלפתו באחר, וכן ההליך של החלפת היועצת המשפטית, וכצפוי החל גם מחול השדים וההפחדות מהצד השמאלי.
החוק מחייב אמון בין ראש הממשלה לראש השב"כ, הדבר גם הגיוני ומובן מאליו במדינה מתוקנת, שומרי הראש נכנסים אתו לכל מקום ויודעים את כל סודותיו האישיים והפוליטיים, ואם הם כפופים לאדם שמנסה בכל דרך להביא לפיטוריו – זכותו של ראש הממשלה להחליף שומר ראש, רק בשבוע שעבר שמענו איום מפורש מפי ראש השב"כ לשעבר כי יחשוף פרטים אישיים של נתניהו, בכך רק אושש את החששות ואת הצורך לפטר את מחליפו הכושל.
אלא שהשקט לא יכולו, והם מנסים בכל דרך – ולדעתי גם יצליחו בבג"ץ, לפחות בכל הנוגע ליועמ"שית – למנוע את הפיטורין.
הנרטיב השמאלי מדבר על כך שהטעם להדחת ראש השב"כ הוא משום החקירות המתנהלות במשרד ראש הממשלה אודות התמיכה מקטאר, גם אם נניח שזה נכון ואכן מדובר בפרשה חמורה ומביכה, זה רק מחזק את הצדק בצעדי הפיטורין, ראש ממשלה לא יכול לתפקד כאשר שומר ראשו האחראי על בטחונו הוא זה שתוך כדי גם חוקר אותו ובולש אחריו.
הסיסמה החדשה שלהם היא "נאמנות לממלכה ולא למלך" כלומר הפקידים צריכים להיות נאמנים וכפופים למדינה ולא לראשיה.
זה נשמע מצוין ואפילו הגיוני, בדיוק כפי שנשמעו כל הסיסמאות של השמאל הקיצוני שהביא עלינו בין היתר את ברית המועצות וכל הדיקטטורות שנבעו ממנה והקיימות עד היום, תמיד תמיד זה היה ויהיה עם הסיסמה הזו של טובת העם ונאמנות למדינה וכיוצא באלו.
דמוקרטיה היא במילה אחת שלטון הרוב, הולכים לקלפי ומה שיוצא יוצא, יש כמובן לשמור על זכויות המיעוט באדיקות אך מי שמחליט את כיוון המדינה הוא מי שזוכה ברוב, וכל מי שמדבר בסיסמאות אחרות, רוצה להרוס את הדמוקרטיה ויש להתייחס אל כך בהתאם.





















כשנוח להם הם משתמשים בחוקים וכשזה מפריע הם בועטים אותם לכל הרוחות. לא אל תסבנו אותנו תשכחו מזה. היועמשית ורונן בר חייבים ללכת. אם לא אז המדינה תתפרק כשאנשי ימין יפסיקו ללכת למילואים.