היחס החרדי ליום הזה הוא אמביוולנטי, מצד אחד איננו חפצים לנהוג כמנהגי האבלות והתוגה של אומות העולם כשם שאנו סולדים ממנהגי השמחה וההוללות שאחרים יחקו מחר, ומאידך הלב כואב והעין דומעת על כל חייל וכל הרוג טרור וזכרם לא מש מלבנו, כל אחד, כל השנה.
במצבים כאלו שלא נדע מה נעשה אנו יוצאים בעקבי הצאן ומנסים לראות את דעתם של גדולי ישראל מאורי האומה, בחרתי לצטט דרשה מפורסמת של גדול הדור והדרו מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל אשר ניווט את עולם התורה למצבו הנפלא כהיום הזה בים של גלים סוערים, הדברים מובאים בהעתק-הדבק מכמה מקורות (אין לי את ההקלטה עצמה) בלי תוספת או גריעות מילה אחת, כי כל מילה נוספת מיותרת:
"ידוע המעשה שמובא בגמרא על הרוגי לוד שמסרו את נפשם להציל את כל העיר, והמעשה היה שמצאו בלוד בת מלך שנהרגה, וחשדו ביהודים שהם הרוצחים, והיתה גזירה שאם לא ימצאו את הרוצח יהרגו את כל היהודים, ובאו שני אחים ואמרו שהם הרוצחים, למרות שהם לא היו הרוצחים, כדי להציל את כל בני העיר, ואמרו חז"ל הרוגי לוד אין אדם יכול לעמוד במחיצתם".
ובהמשך הדרשה סיפר מימי צעירותו על נער אחד שנהרג: "באותה תקופה שלטו הבריטים בארץ, וקבעו מכסה כמה יהודים יוכלו להיכנס לארץ, וניצולי שואה רבים שהגיעו לארץ גורשו על ידי הבריטים לקפריסין, והוא הלך ועמד בראש קבוצת מפגינים כדי שיניחו לפליטים להיכנס לארץ, והשוטרים הבריטים הזהירו אותם שלא יפגינו, אך הוא לא שמע להם והלך והפגין, והבריטים ירו בו והרגוהו".
"הנה בחור צעיר זה שלא היה מאמין ולא רצה לומר קדיש אחר מיטת אביו, למרות הכל כיון שמסר את נפשו לטובת הפליטים, יש לו עולם הבא כמו הרוגי לוד, ואף על פי שהוא עשה את זה מתוך לאומיות, אין זה כמו לאומיות אצל גויים הנובעת רק מגאווה, אלא עשה זאת מתוך אהבת הבריות של יהודים, וגם חילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, אם הם מוסרים את נפשם על הצלת אחרים מתוך אהבת הבריות, יש להם עולם הבא כמו הרוגי לוד שמסרו את נפשם לטובת בני העיר".
יתגדל ויתקדש שמיה רבה.
