המאמר 'קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים' עובד כלפי נושא מקביל. כשאדם פועל ומתעסק עבור מטרה מסוימת, מצוה מוגדרת, וכל כולו, יומיו ולילותיו הוא עסוק רק עם זה, להגדיל את המצוה, להרחיב את הפעילות, אבל כשזה נפגש עם משהו מקביל, הוא נרתע ומתאכזב, זה מלמד שכל כוונותיו וכל טרחותיו אינם כלל למצוה ולעזרה, זה פשוט סוג של חיפוש ומציאת סיפוק.
ולהמחשה במשל. נתאר לעצמנו את אחד מהנכדים של רבינו החפץ חיים פוחת ארגון לחיזוק ענין שמירת הלשון. הוא מחלק ספרי חפץ חיים לכל הדורש. מארגן מסיבות ומבחנים פומביים. מעניק פרסים יקרי ערך ללומדים, ומסתובב אצל כל ראשי הדור, האדמו"רים, הרבנים, ראשי ישיבות, ומכולם הוא רק שומע כמה חשוב הדבר, וכמה סביו הגדול יעמוד לו למליץ בשמים.
אותו נכד באמת משוכנע שהוא עושה רצון קדשו של זקנו זצ"ל. ובמוטיבציה זו הוא ימשיך את הפעילות לעוד עיר ועוד מדינה. ולאט לאט גם יבטיח ישועה למי שיתרום לארגון הענק והחשוב הזה, ואכן אנשים יתרמו ויראו ישועות, בקיצור, המפעל יהפוך למשהו חובק עולם, וכל מי שייזכר בשמו של החפץ חיים, מיד יטוסו מחשבותיו לאותו ארגון בעל שם.
לאחר מס' שנים יקום יהודי נוסף, וגם יפתח ארגון לחיזוק לימוד ספרי החפץ חיים, ולחידוד ענין הזהירות בשלון ובדיבור. אותו יהודי גם יחלק ספרים, ויארגן מבצעים ומבחנים, ויהיו לו גם קצת הסכמות של רבנים, ואו אז אותו נכד ירגיש שמישהו נוגע לו בכסא, בכיס ובכבוד, והוא יגייס את כל כישוריו ויכולתיו, את קשריו ואת אנרגיותיו להשמיץ את אותו עסקן מתחרה. הוא ינטרל לו אירועים, ויסיבר לכל אחד למה ההוא לאאמין ולמה אסור להתחבר אליו, ולמה ההוא לא מתכוין בכלל לשם שמים, ולמה הוא מבזה את החפץ חיים ועוד ועוד.
איך נסתכל על אותו נכד?! הלזה ייקרא מנציח דרכו של החפץ חיים? האם הלכות לשון הרע בתוקף רק על פי פרמטרים נוחים?! האם סבך כתב בצוואה שכל מה שזירז ועורר אין כוונתו ליוצאי חלציו? רחמנא לצלן, אבל כך זה נראה במקרה שלא קרה (בינתיים.
בספר אמונה ובטחון כותב החזון איש שבעל חסד המשקיע חייו לסייע לאחרים, וכששומע שיש עוד מי שפועל במעשי החסד כמוהו, וליבו איכפת, סימן שאין מעשיו בכלל לשם המצוה ולשם העזרה. אם חשוב לך לעזור לחולים, תשמח שיש עוד שעוזרים. אם כואב לך מצבם של נוער נושר, תעזור לכל מי שמתעסק בנושא. וכך בכל ענין ומצוה.
בימים אלו כשרבים מתמודדים על הנצחת זכרו של רבינו הק' רבי ישעי' מקערעסטיער זי"ע, וזוכים להאכיל רבבות ישראל, הן את אלו שעולים לציון הק' והן בכל אתר ואתר, וטורחים במסירות לקבץ אלפי דולרים לתת מזון ומשקה לבני ישראל, לקיים את הליכותיו של רבי ישעי'לע לשובע ולא לרזון, וכשפעולות החסד מתנגשות עם תחרויות כואבות ומכאיבות, עם השקעות של אנרגיה וכסף לשמור על בעלדיות, ולא לתת לעוד יהודי להאכיל את בני ישראל, אז מה לכם ולרבי ישעי'לע?
האם אותו צדיק ועניו סילק בחיים יהודי מביתו או מתחומו? האם רבי ישעי'לע צעק אי פעם על מישהו שהאכיל ליד ביתו יהודים?
בנוסף להמשכת דרכו בהאכלת רעבים ושבעים, כדאי אולי לפתוח ארגון להנצחת מעשיו בתואר שנחקק על מצבתו, 'מעולם לא כעס', ובוודאי שלא להצר צעדיהם של עוד אנשים המבקשים להרבות בחסד להשביע בטוב.
ונאמר די למבינים. ונזכה לגעת במעשי הצדיקים, ויפעלו שמחות וישועות לנו ולכלל ישראל.
המאמר נכתב ע"י הרב משה אהרן אויש ופורסם בעיתון המבשר
מרגש לראות סוף סוף מישהו שמעז לעמוד בפרץ ולשמור על כבודם של צדיקים באמת!
מי כמוך יודע לזהות מתי מישהו "באמת" עושה לשם שמים, ומתי זה סתם תחרות במסווה של חסד.
אשריך! בזכותך לא כל אחד יקום ויאכיל רעבים…
אני הייתי שמח אם כל יום מישהו אחר היה מאכיל, ר' שעילה מעדיף ככה, זה לא מחזיק בבטן עד ג אייר הבא