כשהקלפי מעבר לאופק | בנט לא לוקח את עצמו ברצינות, אבל יש מי שכן

1.
קשר הבגידה: אם יהיה לנתניהו להיכן להסיט את האש נגדו, הוא יעשה זאת

תמיד טוב לפתוח כתבה או טור פרשנות באיזו בדיחה טובה, הלצה או משהו שיעלה בדל של חיוך על שפתי הקורא. והשבוע זה קל מתמיד, הבדיחה הוגשה לנו חמה וטריה: מפלגת "בנט 2026" שהושקה השבוע באופן רשמי, מקבלת בסקרים 23 מנדטים, שני מנדטים יותר מהליכוד.

ואחרי שסיימנו לחייך, כדאי להבין למה הבדיחה הזאת היא בעצם על חשבוננו.

בנט עצמו כבר מזמן הפך לבדיחה בעיני רבים ועם זאת הוא ממשיך להתנהל כאילו ביקום מקביל, מקים שוב מפלגה ומתיימר שוב לרוץ לראשות הממשלה וכל זאת כשהוא עדיין לא יודע להגיד אפילו מי חברי המפלגה שלו.

הבדיחה היא של אותם מכוני סקרים שבאמת ובתמים מתייחסים ברצינות לנתונים ומציגים אותם ברצינות גמורה במהדורות החדשות, כאילו יש מישהו ברחבי מדינת ישראל שחושב שבאמת יש לבנט איזשהו סיכוי להגיע למספר הזה. הרי אף מפלגה חדשה לא מגיעה לדבר כזה, על אחת כמה וכמה כשמדובר באיש שהדבר היציב היחיד בקריירה הפוליטית שלו זה היכולת להיות גיבור גדול בסקרים ואז להתרסק בקלפי בהחלקה כואבת.

אז מה באמת גורם לסקרים להגיע למספרים כאלה? הרעיון הזה פשוט, מוכר ולא חדש. כל מפלגת טרנד יכולה לגרוף נתונים נאים משום שרוב המשיבים על הסקרים כמו הרבה מאזרחי ישראל, פשוט רוצים משהו אחר, שונה ממה שיש עכשיו ולכן התשובה שלהם היא לא תמיכה אקטיבית במפלגה המזדמנת החדשה אלא יותר הצבעת אי אמון במפלגות הקיימות.

אצל בנט יש גם אלמנט נוסף, שכמו בפעם שעברה בממששת המנדטים שהקים, גם הפעם הוא מזהה סדק מסוים שהוא יכול להשתחל בו לנסות להציע משהו אחר. בנט אוהב להציג את עצמו כאיש ימין שהצליח ליצור שותפות עם השמאל ולכן הוא יכול כרגע לרקוד על כל החתונות. הפעם הוא מנסה לרכב על טראומת המלחמה ועל השינויים המסוימים שהיא כמעט הביאה על המערכת הפוליטית, ולהציג לאזרחי מדינת ישראל משהו שהם עשויים לאהוב.

אחרי המלחמה, רוב העם בישראל רואה את עצמו יותר לאומי, יותר ימני ויותר סולד מהשמאל הרדיקלי המנופף בשלטים. מצד שני, רוב העם לא בהכרח אוהב לראות בערוץ 14 למשל את הבית האידאולוגי שלו ובתחום הזה עדיין קיים שטח אפור רחב מאוד. את השטח האפור הזה בנט מנסה לצבוע כעת בצבע אחיד של מפלגה חדשה.

בנט מגיע עם מברשת ודלי צבע, שבתוכו תמהיל עכור המורכב מכמה מסרים לאזרחים הפשוטים: אתם רוצים להיות ימין אבל לא ממהרים לתמוך בנתניהו, אתם לא רוצים להיות מזוהים עם מפלגות שמאל מובהקות בגלל התמיכה שלהן במיעוט הקפלניסטי, אתם רוצים מדינה יהודית מצד אחד אבל מצד שני כזו שלא נכנעת לקיצוניות של בן גביר או של המפלגות החרדיות, ומעל הכל – גם אתם רוצים לראות את הפתרון ל"בעיית" אי גיוס החרדים.

תמהיל כזה שמגיע בנקודת זמן מדוייקת כזאת, יכול לנצנץ בעיני רבים ולרמוז להם שמתחת הצבע הטרי נמצאת הבשורה הבאה. בנט של 2026 מנסה להציע משהו חדש אבל ישן, שונה אבל מוכר ובטוח, הוא כאילו אומר: עזבו אתכם עכשיו מימין או שמאל, בואו תישארו כמו שאתם, אבל תמצאו בית פוליטי שמדבר על מה שחשוב לכם כרגע: ציונות, ביטחון ושוויון.

ההסתה המטורפת המתחוללת כאן נגד לומדי התורה כבר חלחלה עמוק והיא עובדה קיימת, כבר קשה מאוד לנסות אפילו לעקור את השקרים הללו מהתודעה הציבורית. וכאן מגיע בנט ופשוט גוזר את הקופון וזה ההסבר למספר המגוחך שהוא מקבל בסקרים. אין סיכוי שהוא יקבל מספר קרוב לזה בקלפי אבל כרגע נוח לאזרחים להצביע הצבעת אי אמון בקיים ולהעביר את תמיכתם למישהו שלפחות מדבר יפה ומציע צבע עוד יותר יפה.

אז אנחנו נסיים לצחוק, נעבור הלאה ונחכה לראות מאיפה תבוא ההתרסקות של בנט, אבל יש אדם אחד שקורא את המפה הזאת יותר טוב מאיתנו וכדרכו הוא כבר חושב כמה מהלכים לפני כולנו.

מי שקורא את המציאות הזאת טוב יותר מכולנו הוא ראש הממשלה, שמה לעשות – הוא עדיין הפוליטיקאי הטוב ביותר שמצוי כיום במערכת. הוא יודע היטב מה הכיוון של בנט עוד לפני שהאיש מרעננה סיים להסביר זאת לעצמו. אז לבנט עצמו אין סיכוי להצליח כמו שהוא רוצה להצליח, אבל התכניות שלו מספיקות די והותר כדי להוציא את נתניהו משלוותו ולעורר את הפרנואידיות הפוליטית הידועה שלו, לנער אותה ולהחזיר אותה לחיים.

ואם נתניהו מבין את הרציונל של בנט ואת תחושת החמימות והרוגע שהוא מנסה להציע לאזרחים המחפשים זאת כצמאים למים, הרי שהוא יהיה זה שיקדים אותו וימהר להציע לאזרחים את אותה סחורה – אבל רגע אחד לפניו.

החשבון הראשוני הוא פשוט וקל: בשנה הבאה בכל מקרה תהיה שנת בחירות, חשוב אמנם לנסות ולהחזיק את הממשלה כמה שאפשר, אבל אנחנו נמצאים כבר בשלב שפחות נורא אם היא תיפול בקרוב, בעיקר אם זה יקרה מהסיבות הנכונות.

נתניהו הצליח כבר לשרוד את השלב הקשה, הוא צלח את ביקורת המלחמה והחזיר לעצמו את רוב התמיכה הציבורית שאיבד בבוקר שמחת תורה, הימין מלוכד בעיקר סביבו ויותר מזה הוא כבר לא יכול להשיג, הוא הגיע למקסימום מהבחינה הזאת. כעת צריך לחשוב הלאה, איך מגיעים לבחירות. הוא עדיין ניצב מול דרישה ציבורית נוקבת לוועדת חקירה ולדין וחשבון על חלקו במחדל וכרגע זה מבחינתו המכשול המשמעותי ביותר בדרך אל הקלפי. זה האתגר שהוא עדיין לא צלח.

ההסתה נגד החרדים כבר עשתה את שלה ורוב העם בישראל דורש היום לראות שינוי ופתרון משביע רצון מבחינתו בנושא חלקם של החרדים בצבא. כרגע זה די ברור לדאבוננו ולחרדתנו שזה יהיה הנושא המרכזי בכל קמפיין בחירות של כל מפלגה קיימת, סביב זה יסוב הכל.

במצב כזה יושב נתניהו ועושה חשבון: אם כבר הולכים לבחירות ואם כבר הממשלה מסיימת את ימיה, כדאי שלפחות זה יהיה מהסיבות ה"נכונות". הרבה יותר קל לתת למפלגות החרדיות להפיל את הממשלה, לספר לכל העולם שהממשלה נפלה רק בגלל שהוא עמד נחרץ מול דרישות קשות מצד שותפיו.

נתניהו צריך למצוא פתרון לבעיות האמיתיות שלו, לדרישה הציבורית ממנו לתת דין וחשבון על המחדלים ולכן הוא לגמרי מסוגל לבנות מצע שמורכב מהמסרים הפשוטים: אולי נכשלתי, אבל אני היחיד שהצלחתי לנהל את המלחמה כמו שצריך, לפגוע באויבינו, להחזיר את הכבוד הלאומי מול העולם, לנהל שבע חזיתות בו זמנית, וגם הטענות שלכם על כניעה לשותפים הפוליטיים שלי על חשבון אזרחי ישראל, גם זה לא נכון. הנה תראו, אין חוק ואין הסדר, ידעתי לשמור עליכם ולעמוד איתן מולם.

אם זה יקרה, הביקורת האישית נגדו תהיה הרבה יותר מרוככת, יהיה לו יותר קל להתמודד איתה. ולכן אם כבר בחירות, נוח לו מאוד שזה יהיה על נושא מעמד לומדי התורה ואולי אפילו שהממשלה תיפול בגלל זה. הדבר הכי חשוב שהוא צריך זה להסיט את האש ממנו לכיוון אחר וזה כבר כיוון מעולה.

רבות נכתב על כך, בין היתר מעל במה צנועה זו. הסגידה האוטומטית שהיתה לנתניהו בימין ופשתה לתוך הציבור החרדי – היתה טעות מביכה, רבים מאיתנו שכחו שהשותפות איתו היא טכנית וברגע שזה יפסיק להשתלם לו הוא יהפוך את עורו כפי שכבר עשה כשר אוצר בתשס"ג.

עדיין מוקדם לחשוב שהוא באמת הולך לעשות לנו את זה, אבל בראיה מפוכחת ומתוך היכרות עמוקה שיש לכולנו עם האיש ומהלכיו, סביר להניח שאנו נמצאים בנקודה קרובה מאוד למצב הזה. יש לו את כל הסיבות שבעולם לעשות את זה, אין לו שום סיבה להגיע לבחירות הבאות אחרי שהנציח את ה"השתמטות" בחוק, כאילו זה מה שחסר לו בקמפיין הבחירות, הוא קורא היטב את המפה ויודע טוב מאוד מה רוב אזרחי מדינת ישראל רוצים לשמוע.

כיום הממשלה עדיין קיימת וההבטחה שהוא נתן לשותפיו בעינה עומדת, עליו להיות הוגן ולעמוד בה. בימים הללו הוא עומד למבחן, האם היושר וההגינות שלו ינצחו, או שמא השיקולים הפוליטיים האישיים. עוד מוקדם להעביר עליו ביקורת ומוקדם לשבח אותו, כרגע הוא במצב שרק מעשיו יוכיחו, והמבחן הוא קריטי מאי פעם.

הסקרים של בנט הם בדיחה, בדיחה עלובה על חשבונו. אבל ההשפעה שלהם על ההתנהלות של נתניהו שעשוי למהר ולהקדים אותו, עלולה בהחלט להפוך את הבדיחה על חשבוננו.

2.
האמת מאחורי ההרס: צריך לטפל בבניה לא חוקית, אבל בהיגיון

בבוקר יום רביעי התרחש אירוע חריג בעיר הבדואית רהט, כשהשר בן גביר ומפכ"ל המשטרה הגיעו לביקור בעיר במסגרת פשיטה משטרתית מיוחדת להריסת מבנים לא חוקיים. כמה שעות קודם לכן הונח מטען חבלה ליד לשכתו של ראש העירייה טלאל אלקרינאוי בידי גורמים עברייניים מקומיים אך המטען התגלה בזמן ונוטרל.

כשהגיע בן גביר לעיר, התפרץ עליו ראש העירייה בזעקות מדוע הוא מגיע רק להריסת מבנים לא חוקיים ואינו עושה דבר מול העבריינות שכמעט גבתה חיי אדם רק שעות בודדות קודם לכן. השוטרים שהיו שם חצצו בינו ובין השר והמפכ"ל עד שהוא הורחק מהמקום בצעקות. בן גביר עצמו הגיב ואמר שאינו מתרשם מהמהומה וכי "נמשיך להרוס כל מה שלא חוקי בכל מקום".

המשפט הזה שווה התייחסות בפני עצמה בגלל המורכבות שיש בו. כזכור, כשבן גביר רק החל לצבור כח פוליטי ולאחר מכן כשהתמנה לשר, ההשפעה ניכרה מיד גם בזירה הביטחונית והערכות המודיעין בשב"כ דיברו על גל טרור קשה שעלול להתפרץ בעקבות כך. מבחינת ערביי ישראל מדובר בקו אדום, הם רואים בו אויב אישי. כשבן גביר הודיע כי יהרוס בתים בלתי חוקיים במזרח ירושלים, בשירותי הביטחון מיהרו לנסות ולבלום אותו מתוך הבנה שאין דין הריסת בית בידי כל שר במדינת ישראל כדין הריסת בית בידי בן גביר.

כששר אחר הורס בית, כמובן שיש זעם ויש מהומות אבל בסופו של דבר גם הערבים מבינים שכך אמורה מדינת חוק לפעול. אולם כשבן גביר מקבל החלטות כאלה הם רואים בזה משהו אישי נגדם ולכן מגיבים אחרת. בפועל, מאז שנכנס לתפקידו בן גביר לא הרס יותר מידי בתים לא חוקיים בריכוזים הערביים, לא בירושלים, לא בצפון ולא בדרום, כנראה שאנשי המקצוע במערכת הביטחון הצליחו להסביר לו דבר או שניים.

מזרח ירושלים מלא וגדוש עבירות בניה אבל שם כל אבן היא נפיצה ולכן לא מזיזים אותה ממקומה. אולי כך נכון לעשות ובאמת לא צריך לעורר שם מהומות מיותרות, אבל מצד שני זה יוצר אכיפה בררנית כשליהודים הורסים בלי שום ויתור ואם כבר אוכפים את זה גם במגזר הערבי, נוח מאוד להרחיק לעיר מוחלשת כמו רהט במקום לטפל במקומות הבעייתיים יותר.

הטענות נגד בן גביר נשמעו ברהט גם על הפשיעה הגואה ומטעני החבלה המסוכנים, בנקודה הזאת באמת לא בטוח שהפתרון נמצא בידי משטרת ישראל ואולי דווקא ההיפך, אבל כך או כך, זה לא חכם להגיע דווקא בבוקר כזה ולהראות גבורה גדולה כביכול על הריסת קרוואן שכוח ברהט, בעוד שיש בעיות מהותיות הרבה יותר המונחות על שולחנו של השר.

בסופו של דבר אולי הוא פועל נכון ואולי לא, אבל בוודאי שהוא לא יכול להשמיע את המשפט המנותק "נמשיך להרוס כל מה שלא חוקי בכל מקום". זה פשוט לא נכון, זה פשוט לא אפשרי, זה לא יותר מסתם מילים ריקות.

3.
חותם על גורלו: לפיד הוכיח חוסר תבונה פוליטית מינימלית כשקרע בעצמו את האופוזיציה מבפנים

אם לא ידענו עד כמה אין ללפיד תבונה פוליטית מינימלית, הגיעה תקרית שהתרחשה השבוע והמחישה מדוע האיש הזה לא מצליח ללכד סביבו אופוזיציה לוחמת ולא מצליח אפילו להחזיק את מפלגתו שלו.

האופוזיציה הגישה השבוע הצעת חוק להטבות כלכליות לאלמנות צה"ל, הצעה שהוגשה בידי מתן כהנא מהמחנה הממלכתי. על ההצעה היתה חתומה גם ח"כ סון הר מלך מהציונות הדתית, בעצמה אלמנת טרור. כשההצעה הגיעה לשולחן מפלגת יש עתיד החליט לפיד שלא לתמוך ולא לצרף את חתימות חברי מפלגתו להצעה, רק בגלל שחתימתה של אותה ח"כית ימנית מתנוססת עליה.

במחנה הממלכתי זעמו לא רק בגלל העלבון האישי אלא בעיקר מהאבסורד שיש בצעד כזה. הרי כל טירון פוליטי מבין איזו עוצמה יכולה להיות להצעת חוק כזאת אם היא תובא להצבעה ותאושר בכנסת אפילו שמדובר ביוזמה אופוזיציונית, החוקים הבלתי כתובים בבית המחוקקים הלאומי הרי קובעים, שקואליציה מפילה את חוקי האופוזיציה בלי קשר לתוכן שלהם ואם האופוזיציה רוצה שחוק באמת יעבור, היא משתפת בו את הקואליציה כמו במקרה הזה, וכך החוק לא מקבל התנגדות אוטומטית.

הדבר היה נכון עוד יותר בשבוע כזה, בו החוק היה אמור לעלות ביום בו המפלגות החרדיות נמנעו מלתמוך בהצעות חוק פרטיות. ללפיד היתה הזדמנות מעולה להוכיח מנהיגות אופוזיציונית, לחבק אליו את שאר הסיעות ולהוכיח שהוא מצליח לקדם חוקים בכנסת למרות הכל. אבל הוא בחר להחמיץ את ההזדמנות ולהתעקש בקטנוניות.

ההתעקשות הזאת מוציאה אותו גרוע גם מבחינה נוספת. הוא מציג את עצמו כאכול שנאה ונטול היגיון, הוא הופך לאויב אלמנות צה"ל וזה לא מתקבל טוב מבחינה ציבורית וכל זה רק כדי לא לחתום לצד חתימתה של חברת כנסת מתנחלת.

במפלגת הליכוד לא היו נופלים בפח הזה, בימין יש יותר חכמת שוק פוליטית ותבונה פרלמנטרית ושם זה לא היה קורה. אבל האופוזיציה ובמיוחד זה העומד בראשה, הוכיחו שוב שפוליטיקה היא לא הצד החזק שלהם. ועם כל זאת, הם עדיין לא אמרו נואש מלנסות להנהיג את המדינה. שיהיה לנו בהצלחה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]