שתי אויבות משובעות ישראל ואיראן, אין הסכמה על כלום, ישראל לא עשתה שום דבר רע לרפובליקה האיסלאמית אך כל עוד זו חפצה ברעתנו, אנחנו צריכים לעשות הכל על מנת להוציא מהם את היכולת והחשק (בסדר הזה) להרע לנו בכל אופן שהוא.
אך באופן נדיר נוצרה נקודה אחת שאפשר להסכים עליה: שנינו לא באמת יודעים מה טראמפ רוצה, לא בטוח שהוא עצמו יודע בדיוק מה הכוונות שלו.
מצד אחד יש לנו כאן נשיא שלא היה כדוגמתו מאז ייסוד אמריקה וכנראה לא יהיה עד ביאת גואל, נשיא שבאמת נותן כל מה שאפשר וצריך, מתמיכה מוראלית ומדינית ועד צבאית, בכך אין ספק.
אך מאידך, בימים האחרונים כבודו שוהה במזרח התיכון, מרחק של לא הרבה דקות טיסה מנתב"ג אך לא טורח להיכנס לכאן, הוא מכנס וועידה של כל ראשי המדינות האיזור אך מקפיד שמדינה אחת לא תהיה, ומדבר הרבה על הצורך בהפסקת אש ועל כמה הרוצח החדש מסוריה הוא איש נעים הליכות…
נכון, לכאורה מדובר בטקטיקה של משא ומתן, כזו שטראמפ מתמחה בה בכל שבעים שנות פעילותו, הוא צבר הון עצום בזכות היכולת הזו, אז לצורך המו"מ צריך לפעמים להחמיא לצד השני ולתת לו תחושה של אובייקטיביות.
אך רק לכאורה, כי למעשה אנחנו מכירים את הסחורה שלנו ויודעים במי מדובר, מוכרת לנו גם ההפכפכות שלו בכל תחום שהוא, והחשש שהוא עלול לשנות את דעתו בקשר לסכסוך שלנו.
לפיכך אפשר היה לראשונה להרגיש סוג של הזדהות עם דברי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן שהתייחס אתמול בקשר לדברי טראמפ שמצד אחד מנהל מגעים להסכם גרעין ומאידך מאיים על איראן: "טראמפ מדבר על שלום ומאיים על איראן בו זמנית – לאיזה טראמפ עלינו להאמין?" כל שאר השטויות שהוא והפטרון המטורף שלו חמינאי אמרו לא ראויים להתייחסות, אך בנוגע לטראמפ אנו באמת לא יודעים.
אך אין באמת מה לעשות מלבד להתפלל שהנותן תשועה למלכים, אשר לב מלכים ושרים בידו, ישמור עלינו מכל רע וינחלנו כל טוב.
התושבה פשוטה: בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומבינים שזה לא טראמפ, אז הכל טוב, ואם מתחילים לחשוב שהוא איזשהי מציאות בפני עצמו, אז ה' אומר תסדרו איתו לבד.