היום יחול "יום ירושלים", רבבות ירקדו בירושלים לרגל נ"ח שנים "לשחרור ואיחוד העיר שחוברה לה יחדיו" ולא יבינו מדוע הציבור החרדי לא חלק מהחגיגה, כמובן שאיננו יכולים לשמוח בראותנו עיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה מבחינה רוחנית, אך גם לשיטתם הם חיים לדעתי בטעות בחוגגם את האיחוד שלא באמת קיים.
לפני כעשור ומחצה התארחתי בקונוונשן המפורסם של אגודת ישראל בקונטיקט, ארה"ב, באחד הדיונים ראה אותי מרן ראש גולת אריאל הגר"א שכטר זצ"ל אשר נשא את על הגלות וארץ הקודש על כתפיו, הוא סימן לי להגיע אליו.
הוא הכיר אותי היטיב מהסיפור של חפציבה כמה שנים קודם לכן, אז הוא ליווה כל פרט וכל דולר, הנואם היה ראש העיר דאז לופוליאנסקי שדיבר על ירושלים המאוחדת, ראש הישיבה שאל אותי מה דעתי על הנאום ועל האיחוד.
עניתי לו בסיפור, כמה חודשים לפני כן נסעתי עם אמי ע"ה להר הצופים לצורך טיפול רפואי, לא היה אז וייז אז פעלנו לפי השלטים, טעות קטנטנה ומצאנו את עצמנו באמצע שכונת עיסאוויה הירושלמית, בתוך שניות הוקף הרכב שלנו במאות (!) נערים ומשועממים עם מבט של רצח בעיניים, הם לא נגעו בנו רק צעקו, אך היה ברור שהם רק ממתינים לראשון שיתחיל את הלינץ', התחלנו להגיד ווידוי זה הדבר היחיד שנותר לנו.
לפתע הגיע ערבי מבוגר עם רכב צעק כל מיני דברים לשבאב שיזוזו ויתנו לנו לצאת, כולם יראו מפניו והוא ביקש שניסע אחריו, פחדנו שאולי אנחנו נחטפים ברגע זה אך ברירה לא הייתה ועקבנו אחריו תוך חצי דקה היינו חזרה על הכביש הראשי להר הצופים עם אזהרה לעולם לא לטעות יותר בכיוון.
סיימתי את הסיפור ושאלתי את ראש הישיבה האם יש טעם לדבר על ירושלים מאוחדת בזמן שאי אפשר להיכנס לעשרות שכונות בתוך העיר, איך אפשר לשמוח ולרקוד על ירושלים שחוברה לה יחדיו בזמן שפניה שמאלה לדקה אחת היא גזר דין מוות.
ירושלים מעולם לא הייתה מפולגת וחצויה כל כך, נכון אין חשש שליגיונר יירה על מי שעובר ליד מנדלבוים, אך באותו כביש עצמו בצמוד למעבר הזה נרצחו עשרות עשרות יהודים בכל מיני מיתות משונות, החל מירי ישיר, פיצוצי אוטובוסים ובתים, ועד לטרקטורי טרור, כולם בעשורים האחרונים וכולם בידי תושבי ירושלים "המאוחדת".
ירושלים תהיה מאוחדת רק כאשר יקויים בנו "ולירושלים עירך ברחמים תשוב" בב"א.





















אני בכלל חושב שהיה צריך לתקן יום צום ביום ירושלים.
איך נתנו את הר בית ה' לגויי הארצות.
הרב מאיר כהנא הי"ד אמר פעם שהמשיח הגיע במלחמת ששת הימים אבל שלחנו אותו חזרה…
כנער השתתפתי בהפגנות שלו
מאוד הערצתי אותו
אבל לא כל מה שצריך אפשר
עצוב לראות יהודי עם זיכרון כזה קצר
רק לפני שמונים שנה איפה היה עם ישראל….
תשאל קצת אנשים מבוגרים לפני שאתה מילל
אפשר להודות ולשמוח גם אם זה לא מושלם
השאלה הייתה יום ירושלים שנחגג על עניין מאוד נקודתי.
לא לגבי המצב של המדינה
כפוי טובה קלאסי,
אכן אנו ברשענו, מאסנו בטובתו של מקום, והחזרנו את הערבים ימ"ש לתוכנו, ואנו משלמים על זה בדם,
אבל לא להודות להשי"ת שהציל אותנו ממות לחיים?
לא להודות על הכותל, וקבר שמואל הנביא?
לא להודות על שכונת סנהדריה, רמת אשכול, נוה יעקב, פסגת זאב, גילה???
עד מתי נהיה כל כך כפויי טובה?
הריקודים הם על איחוד ירושלים
ולא על הצלה וכו' שבזה אין הבדל בין ירושלים לכל הארץ
ואם המציאות היא שאי אפשר להיכנס למחצית העיר בלי לקבל אבנים (במקרה הטוב)
ואפילו שוטרים וחיילים אינם נכנסים לשם ללא הגנה
אז העיר אינה מאוחדת אלא נותרה חצויה (נכון, האחוזים השתנו)